בסוף-השבוע הקרוב יהיה אפשר למצוא אותם אולי במשחק המסקרן בין אחי ביר-אלמכסור למכבי צעירי שפרעם בליגה ג', מחוז גליל תחתון, או שיעדיפו לפלס דרך בסערה למפגש מרכז טבלה בין צעירי רהט למ.ס דימונה בליגה ב', דרום ב'. כל האופציות פתוחות ונבחנות, כולל שאלות כבדות משקל כמו איפה עוצרים לאכול והאם רהט יארגנו בסיום איזו חאפלה רק כדי לדפוק הופעה מתחת לקרקעית המיינסטרים – "כדורגל שֶפל", הבלוג ודף הפייסבוק.
גד סלנר (מימין) וואדים טרסוב נופשים לפני משחק באגם ירוחם (צילום: "כדורגל שפל")
זהו מיזם של ואדים טרסוב וגד סלנר, שרץ היטב כבר יותר משנתיים, נודד בין מגרשי כדורגל שלא ברור מה הם יותר – נידחים או הזויים: משטחי מהמורות ועשבים שוטים שעליהם מתקיימים משחקי הליגות הנמוכות של הפריפריה בעיירות ובכפרים, עם קהל מקומי וקנאי, ובפעמים רבות באווירה של מלחמת סוף עולם.
סלנר וטרסוב, שהכירו בשירותם הצבאי, החליטו יום אחד לחפש כדורגל אחר במקומות שנמצאים עמוק מתחת לרדאר התקשורתי: רהט, ירוחם, מג'ד-אלכרום, כפר-קאסם, נחלת-יהודה. את רשמיהם ובעיקר תצלומיהם הם פירסמו בבלוג. כוכבם דרך ממגרש למגרש, הם הפכו לשם דבר בליגות הנמוכות. באחד מרגעי השיא שלהם אף זכו במחצית משחק לטקס הוקרה שערכה לכבודם הנהלת מג'ד-אלכרום.
המגרשים שהם מגיעים אליהם נראים לרוב כמו מגרשי גרוטאות, אבל מבט מעמיק יותר בתצלומים חושף גם ארכיטקטורה אורבנית מעניינת: מפלצות בטון כעורות שמשתלבות באופן מופלא עם הסביבה.
עם תמונות האווירה המלנכוליות-ביזאריות, שבוצעו תחילה בסלולר, בלי שום ניסיון קודם שלהם בצילום, הם עשו תערוכה בגלריה בבוגרשוב בתל-אביב ("המקום היחיד שהרשה לנו לפזר פיצוחים על הרצפה ולהדביק פוסטר שמורכב מקלפים פיקטיביים של השחקן אולג נדודה"). התערוכה הצליחה לפרוש כנפיים ולנדוד גם לתערוכות צילומי ספורט בעולם. עד כה הופיעו תצלומיהם של השניים בגלריות באנגליה, בהולנד, בפורטוגל ובקרוב גם בפולין.
"לכולם אנחנו מסרבים. ברגע הראשון, כשבשיחות עלו משפטים כמו 'תחזרו אלינו בתוך שבועיים-שלושה עם חומרים', הבנו שאין שום סיכוי שבעולם שאנחנו מוציאים לעצמנו את הכיף מהתחביב הזה"
"כדורגל שפל" מגיע למקומות הנמוכים ביותר בכדורגל הישראלי, אבל לא נכנס לנבכי הליגות ולא מתעמק במצב הקבוצות והטבלה. אם תשאלו את טרסוב או סלנר באיזה מקום מדורגת בני-יצ'לאל רחובות מליגה ב', רוב הסיכויים שהם לא יידעו. הם באים רק כדי ליהנות מהפרויקט. הטקסטים שלהם כתובים בצורה צבעונית ומשעשעת. "למי שאין כסף לטוס לברלין כדי לחזות באמנות מחתרתית על גבי קירות המתנשאים לגובה של 3 מטרים, מוזמן לבקר באיצטדיון העירוני של דימונה. רק חמש דקות ממפרץ סנטר". או: "מבקשים ממנהל המגרש בשפרעם להיכנס למגרש לצלם. ממתינים ליד שער המגרש, יחד עם ארבעה אנשי מינהלה שהופכים לשישה אנשי מינהלה ואבטחה, שהופכים לכעשרה אנשי מינהלה, אבטחה וסקרנים שמנסים לפתוח את השער. עשר דקות, מהמביכות בחיינו, שחולפות באטיות מדהימה".
את העניינים המקצועיים הם משאירים לאחרים, כמו אתר "דאבל-פס", שמסקר זה כמה שנים את הליגות הנמוכות ולא מזמן הפך לפלטפורמה של אתר ערוץ הספורט, לאתר "גולר" או לכפולת "ליגות נמוכות" הקבועה של ספורט "ידיעות אחרונות", המופיעה מדי יום ראשון – שני העמודים היחידים שנותרו בעיתונות המודפסת המוקדשים לכך ("מעריב" זנח את הקטנות לפני כמה שנים בגלל קשיי תקציב). "ידיעות" מדווחים על ליגות א' עם הרכבים, תוצאות, טבלאות, כולל כתבת צבע מרכזית אחת, ומסקרים גם תוצאות וטבלאות מליגות ב' וג'. גם הכפולה הזאת היא הסיבה לכך ש"ידיעות" היה ונותר, מבין כל העיתונים, הפופולרי ביותר בפריפריות. בית-שאן מול מגדל-העמק נגמר במכות? כל הפרטים ב"ידיעות".
פה ושם נתקלים סלנר וטרסוב בכתבים מקומיים שמספרים להם קצת על הקבוצה, ובעיקר על עולם כדורגל מקביל, שאינו חופף בשום צורה לעולם הגדול של ליגת-העל, המסוקרת לעייפה. השניים דחו הצעות מכמה אתרי ספורט שהציעו להם להצטרף. סלנר מסביר: "לכולם אנחנו מסרבים. אנחנו רק רוצים ליהנות ממה שאנחנו עושים. ברגע הראשון, כשבשיחות עלו משפטים כמו 'תחזרו אלינו בתוך שבועיים-שלושה עם חומרים', הבנו שאין שום סיכוי שבעולם שאנחנו מוציאים לעצמנו את הכיף מהתחביב הזה, בטח לא בשביל פרסום. הפרויקט הזה הוא משהו שאנחנו מנסים להגיע איתו רק לעוד חוויות".
אוהדים צופים במשחק במג'ד-אלכרום (צילום: "כדורגל שפל")
הביטוי "ישראל השנייה" הופרט בעשור האחרון לאינספור קבוצות מקופחים, מקופחים פחות, מקופחים-יחסית, מקופחים-מטעם-עצמם ומקופחים-לשעה, מתוקף אופנות מתחלפות או אינטרסים פוליטיים ממוקדים. עד לפריצת הרשתות החברתיות, שמאפשרות להקים תאי-מקופחים משופעי לייקים בהינף עמוד פייסבוק (ולהימחק בהינף דומה), "ישראל השנייה" היתה בעיקר הפריפריות הדוממות, אותם יישובים שכוחי-אל, שכוחי-פוליטיקאים ושכוחי-תקשורת, שהוקפצו לקדמת השיח הציבורי כגיבורים-לרגע של פרשות פליליות או "הפרות סדר", בתקופת בחירות או לרגל חגיגות עדתיות למיניהן.
נידחות ציבורית היא תוצאה ישירה של סדר עדיפויות עקום ואינטרסנטי, של הזנחה תקציבית וחינוכית, וגם תקשורתית
היה אפשר להניח שבעידן שבו נראות ציבורית היא לכאורה פריבילגיה הזמינה לכל, ישתנה המאזן הבלתי רלבנטי פריפריה-מרכז. אלא שהמציאות המדומיינת, שהתקשורת היא אחת האחראים הראשיים לביסוסה, שמכתיבה סדרי עדיפויות וחשיבות משל עצמה, לא ממש הושפעה מהחידושים הטכנולוגיים ונצמדת לעולם הישן, שמרכזו מדינת תל-אביב.
הפרויקט הנוגע ללב של סלנר וטרסוב מחזק את המציאות הזו: הכדורגל הפריפריאלי עולה ממנו כאזור דמדומים הזוי, מנותק, שאימץ את נידחותו כחלק בלתי נפרד מזהותו. הוא מצטלם נהדר, הוא מספק "רגעים מרגשים", אבל הוא חסר תוקף ציבורי וספורטיבי משמעותי. וזה חבל. כי נידחות ציבורית היא תוצאה ישירה של סדר עדיפויות עקום ואינטרסנטי, של הזנחה תקציבית וחינוכית, וגם תקשורתית.
"כדורגל שפל" מוכיח את מה שאינו זקוק להוכחה: צבע יש בפריפריה, ובשפע. אבל יש שם גם אנשים, וחלומות, ומוטיבציה עצומה ואהבת ספורט שאינה תלויה בדבר. וכן, גם אלימות ומן הסתם שחיתויות, אבל גם תרבות ספורט חמה, קהילתית, שראויה לקידום ולמקום של כבוד בעמודים הראשונים, ולא רק כסיפורי סינדרלה במשחקי גביע, ולא רק בכפולות ייעודיות ומדורים שנערכים בעיקר כדי לצאת ידי חובה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il