ישנם כלי תקשורת שכאשר אומרים בהם ש"התוכן הוא המלך" מתכוונים ל"תוכן שיווקי". אחד מהם הוא ynet. לפני כחצי שנה פירסם איתמר ב"ז תחקיר מרתק, בהמשך למעקב "העין השביעית" אחר תהליך הפיכתו של ynet מאתר חדשות לכזה שמקדם את התוכן והאינטרסים של לקוחות משלמים. מי שקרא בעיון את התחקיר לא היה יכול להחמיץ את תמונתה של אלכסנדרה לוקש, שהנחתה כמה מסרטוני התדמית שפורסמו באתר. באותה לוקש נתקלתי גם אתמול כאשר צפיתי בניתוח מרתק (הוא לא) של שני מומחים כריזמטיים שתחום התמחותם הוא (לא) גוגל ואשר ניתחו (לא) בידענות את המהלך ההצהרתי של פרלמנט האיחוד-האירופי שמתכוון לפרק את גוגל (כן).
צופים מיומנים יודעים שאסור להאמין לשום מומחה שמופיע בתוכניות הבוקר השונות, כיוון שהם הבינו שהם צופים בפרסומת אחת ארוכה. להערכתי, ככל שעובר הזמן, גולשי האינטרנט מבינים ש-ynet הוא תוכנית בוקר שכזו
כאמור, במסגרת הסרטון החדש מבית לוקש הוזמנו לאולפן שניים. האחד הוא יוסי לב מחברת "פעילים ניהול תיקי השקעות", שהוצג כ"יוסי לב מחברת פעילים ניהול תיקי השקעות", והשני הוא עו"ד איתי פרישמן ממשרד "גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'", שהוצג כעו"ד איתי פרישמן (תודה לאל על חסדים קטנים).
במשך כמה שניות ובזמן שהשניים סיפקו תשובות מעמיקות (לא) לשאלות החכמות (לא) של לוקש (כן), הופיעה כיתובית מעל לראשם. בכיתובית נכתב: "הדברים אינם מהווים תחליף לייעוץ אישי המתחשב בצרכים השונים של כל אדם". כאן התחלתי לחשוד. מדוע יש צורך בכיתובית הזו? אמנם לב הוא יועץ השקעות ופרישמן הוא עורך-דין, אבל מדוע מישהו יכול לחשוב שמדובר בייעוץ משפטי או פיננסי? אם, נניח, עורך-דין מגיע לאולפן "שש עם עודד בן-עמי" כדי לספק פרשנות משפטית על אירוע כלשהו, האם הוא דורש או מקבל כיתובית דומה?
אלא שבפלטפורמות שיווקיות כמו אלו של ynet, האורחים מוזמנים לאולפן לא כדי לדבר בהכרח על תחום התמחותם, אלא כדי למכור את מרכולתם. כלומר, אם הם עורכי-דין או יועצי השקעות – מוצרים כמו ייעוץ פיננסי או ייעוץ משפטי. משום כך קיים החשש שברנש כלשהו יאזין ברצינות לעצותיהם של המומחים, ייפגע ואז יתבע, והרי אנחנו באנו ל-ynet כדי לעשות כסף ולא כדי להפסיד כסף, כן?
ב-ynet לא המציאו את השיטה של הזמנת מומחים שאינם מומחים כדי לדבר על נושאים שהמערכת איתרה ככאלה שאפשר לתפור סביבם אייטם חדשותי שהוא לא אייטם חדשותי, שמצולם באולפן שמבקש להעביר את התחושה שמדובר באולפן חדשות אמיתי (אחרי הכל, יש מנחה, יש מסך גדול, המנחה שואלת שאלות, והמרואיינים, שסביר להניח שיושבים זה לצד זה ומרוחקים מלוקש מטרים בודדים, עונים כאילו הם יושבים בקצות עולם). מה שבכל זאת מעניין באופן שבו מיישמים ב-ynet את השיטה הוא ההשפעה על מומחים אמיתיים שבאים לדבר על נושאים אמיתיים בתוכניות אמיתיות.
כיוון ש-ynet נחזה לאתר חדשות הגם שבפועל הוא מתפקד כפלטפורמת תוכן שיווקי, מתרחש טשטוש מטריד בין מציאות לתדמית, בין אמת למסר פרסומי, בין עיתונאות לתוכן שיווקי, והטשטוש הזה גורם לכך שבשלב מסוים הקורא מאבד אמון לא רק בפלטפורמה, אלא גם בפרקטיקה.
לוגו אתר ynet
צופים מיומנים יודעים שאסור להאמין לשום מומחה שמופיע בתוכניות הבוקר השונות, כיוון שהם הבינו שהם צופים בפרסומת אחת ארוכה. להערכתי, ככל שעובר הזמן, גולשי האינטרנט מבינים ש-ynet הוא תוכנית בוקר שכזו: כן, יש בו מבזקים, חדשות (מוטות), ולפעמים גם כתבות, אך בשאר הזמן הוא מוכר "זמן אוויר" ללקוחות. לא מן הנמנע שהגולשים יעשו את החשבון הבא: אם אתר החדשות הגדול בישראל הוא לא יותר מפלטפורמה שיווקית ואי-אפשר לסמוך על שום דיווח שלו, האם אפשר לסמוך על דיווחים בכלל? אולי כל דיווח הוא דיווח שמכור מראש?
כאן טמונה הסכנה האמיתית, שכן למרות המסר המחלחל מהפעילות ב-ynet, בחוץ עדיין מסתובבים כמה עיתונאים אמיתיים שעושים עבודה אמיתית. הם עובדים בעיתונות המודפסת, המשודרת, האלקטרונית או המקוונת, עושים עבודה שמזכירה את העבודה שעושה לוקש באולפן "כסף עולמי", אבל בפועל הם עובדים במקצוע אחר לגמרי.
בסוף האייטם של לוקש התבקשו שני האורחים לתת טיפ לצופים/גולשים. פרישמן הציע לחברות "לא לעשות רע", שזה, תגידו מה שתגידו, טיפ גאוני, ולב הוסיף: "אז גוגל, אחת החברות הגדולות בעולם, שווי שוק של 200 מיליארד דולר, חברה רווחית, חדשנית מאוד. אם ההחלטה של הפרלמנט האירופי תפגע בה, אני חושב שאחרי בדיקה, לשקול לראות, לקנות את המניה".
ראשית, מי שיצליח להסביר לי מהי בעצם ההמלצה של לב, יזכה בפרס, ושנית, ולא פחות חשוב מכך, שווי השוק של גוגל, נכון לאתמול, הוא 370 מיליארד דולר ולא 200 מיליארד דולר. אבל היי, מה זה 170 מיליארד דולר ביניכם ובין המומחים של ynet.