בית-המשפט המחוזי בחיפה חייב אתמול את רשת שוקן, מנכ"ל הרשת אבי סולומון, עורך מקומון הרשת בזכרון-יעקב גיא שמואל ורדימון, מנכ"ל המקומון ניר קושניר והמוציאים לאור של המקומון לשלם פיצויים בסך 180 אלף שקל ל"מגזין המושבות" וליואב איתיאל, הכותב, מצלם ומוציא את המגזין לאור. לצד רשת שוקן ובכיריה חויב בתשלום הפיצויים גם יניב דהרי, כתב לשעבר במקומון הרשת באזור זכרון-יעקב, שלא התייצב למשפט ואף לא הגיש כתב הגנה.

השופט עדי זרנקין פסק על מתן הפיצוי בעקבות רצף של עשרה מקרי העתקות שהתבצעו בתחילת 2009. טקסטים וציטוטים שהופיעו שבוע אחד ב"מגזין המושבות", מקומון עצמאי המופץ באזור זכרון-יעקב והסביבה, צצו שבוע לאחר מכן ב"כל זכרון", המקומון מבית רשת שוקן המופץ באזור. על הידיעות במקומון של רשת שוקן היה חתום יניב דהרי, כתב שגויס למערכת לאחר שעבד קודם לכן במקומון של רשת "ידיעות אחרונות" באזור חדרה.

אם ב"מגזין המושבות" צוטט ראש המועצה מתוך ראיון שהעניק למקומון, שבוע לאחר מכן הופיע אותו הציטוט בידיעה שפירסם דהרי, כאילו לו נאמרו הדברים. אם ב"מגזין המושבות" דווח על מקרה פלילי שאירע באזור, שבוע לאחר מכן הופיע דיווח דומה, כמעט מלה במלה, בחתימת דהרי במקומון המתחרה. וכך, פעם אחר פעם, נוסחים וציטוטים בלעדיים שפורסמו ב"מגזין המושבות" הועתקו ופורסמו מחדש ב"כל זכרון", בלא רשות ובלא מתן קרדיט.

מסכת ההעתקות התגלתה במאי 2009, לאחר שלאחת הכתבות המועתקות במקומון של רשת שוקן צורף תצלום שצולם על-ידי איתיאל עצמו ופורסם ב"מגזין המושבות". התצלום, כך הסתבר, הועתק מאתר האינטרנט של "מגזין המושבות" על-ידי דהרי, שאף דאג שתוסר ממנו טרם הפרסום החוזר חותמת המים שהוטבעה עליו במטרה לשמור על זכויות היוצרים.

ב"מגזין המושבות" זיהו את התצלום, והחלו לפשפש לאחור בגליונות קודמים של שני המקומונים ולהשוות ביניהם. לאחר שהסתבר להם שמדובר בדפוס פעולה עקבי, שלחו מכתב לעורך "כל זכרון" ובו כתבו: "לאחרונה גילינו כי הינכם עושים שימוש ולמעשה מעתיקים ומפרסמים ללא כל הרשאה חומרים שלנו. הנכם נדרשים בזאת להפסיק לאלתר ולבוא תוך שבוע ימים בהצעה לפיצוי". באוקטובר 2009 הוגשה תביעה לבית-המשפט המחוזי בחיפה בדרישה לתשלום פיצויים בסך מיליון שקל עבור סדרה של הפרת זכויות יוצרים.

"צריך לזכור שהנסיבות הן דרמטיות", אמר בא-כוח התובעים לבית-המשפט. "מדובר בזירה אחת, בבצה מקומית אחת של זכרון-יעקב, שבה פועלים שלושה מקומונים, הצדדים ועוד מקומון אחד נפרד. זו גזרה מצומצמת ומלחמה מסחרית על אותו פלח שוק, ויש לזכור מה יחסי הכוחות. מצד אחד עומדת רשת שוקן, רשת ותיקה, מסורתית, מקצועית, ומקומון צעיר הנלחם להגיע לתודעת הציבור ומשקיע ממיטב המשאבים, ואותו כתב [דהרי] יושב במשרדו בחיפה, בחדר ממוזג, ועוסק [ב]העתק והדבק ומבטל ומנכס וגוזל את עבודת השטח והקשרים והמשאבים שהשקיע המקומון".

ברשת שוקן לא הכחישו כי "כל זכרון" פירסם את ההעתקות, אך בכיריה התנערו מאחריות והטילו אותה על הכתב דהרי, ועליו בלבד. לטענת הנתבעים, דהרי התקבל לעבודה בתחילת 2009, ועל העתקותיו נודע להם לראשונה מהמכתב שהתקבל במערכת בחודש מאי. במסכת ההגנה הדגישו, חזור והדגש, כי מעשיו של דהרי עמדו בניגוד גמור לנורמות המקובלות ברשת, ולכן לא התגלו על-ידי הנתבעים באופן עצמאי.

על-פי כתב ההגנה שהוגש לבית-המשפט, לאחר שהתקבל המכתב מ"מגזין המושבות" במערכת "כל זכרון", עימת עורך המקומון של רשת שוקן את דהרי עם ההאשמות.

"תחילה הכחיש הנתבע 7 [דהרי] את הטענות", נכתב בכתב ההגנה, "אך לאחר מכן נאלץ להודות כי עשה שימוש בתמונה שפורסמה קודם לכן על-ידי התובעים, אולם עמד בתוקף על טענתו כי לא העתיק חומרים מכתבות שפורסמו בעיתונם של התובעים". עוד נכתב בכתב ההגנה כי "די היה במה שהודה הנתבע 7 על מנת לפטרו".

לטענת רשת שוקן, לא רק העורך הראשי של הרשת והמנהל הראשי שלה לא ידעו על ההעתקות שהתבצעו במקומון של אזור זכרון-יעקב, גם העורך של המקומון "לא ידע ואף לא יכול היה לדעת על המעשים". על-פי ההגנה, "ההוכחה המכריעה המצביעה שגם עורך העיתון לא ידע ולא יכול היה לדעת על המעשים הנטענים מצויה בעובדה שהתובעים עצמם ובראשם איתיאל לא ידעו על כל מה שהם טוענים בכתב התביעה עד הפרסום של התמונה".

ההגנה ביקשה לראות בכל רצף ההעתקות מעשה אחד מתמשך ולחשב את הפיצויים בהתאם. לדברי בא-כוח הנתבעים, פסיקת פיצויים בסכום גבוה תגרור מצב שבו כ"שמגיע לעיתון מסוים איש שעושה שטויות, מעשה שטות, במשך תקופה מסוימת, ואתה מגלה את זה אחרי תקופה, המשמעות של פסיקת פיצויים היא לסגור את העיתון. פשוט מאוד. זה לא יעלה על הדעת".

השופט זרנקין דחה את הטענה שניתן לראות ברצף ההעתקות "מסכת אחת הראויה לפיצוי אחד". בפסק הדין כתב: "לדעתי המדובר בשורה של הפרות שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין כל אחת מהן". יחד עם זאת קבע כי הנזק שנגרם ל"מגזין המושבות" "אינו רב" וכי הסכום שדרשו כפיצוי "מופרז ביותר". השופט ציין כי "מעשי ההפרה הם, ככל הנראה, תולדה של התנהגות פסולה של הנתבע 7 בלבד, אשר מעשיו נעשו שלא על דעת בעלי המקומון ונושאי המשרה בו".

השופט זרנקין פסק, לפיכך, כי "יש להסתפק במקרה זה בפיצוי כולל של 180 אלף שקל, כאשר סכום זה יהווה פיצוי הן עבור הפרת זכויות היוצרים והן עבור הפרת הזכות המוסרית". על סכום זה הוסיף הוצאות אגרה ו-15 אלף שקל שכר טרחת עורך-דין. במקביל פסק השופט זרנקין לחובת דהרי, ואישר את ההודעה לצד שלישי שיצאה מטעם רשת שוקן, הודעה שבה דרשה הרשת מבית-המשפט לזמן את דהרי ולחייבו לשפות אותה על פיצויים שתחויב לשלם.