חוק הלאום
"משבר חוק הלאום" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "החוק ועונשו" הוא הניסיון הפיוטי בכותרת הראשית של "מעריב". "חוק – או פיטורים" היא העילגות המגושמת כתמיד בכותרת הראשית של "ישראל היום". "השרים אישרו את הגרסאות הקיצוניות לחוק הלאום" היא הכותרת הראשית של "הארץ", העיתון היחיד מבין הארבעה שעבורו הצומת של חקיקה וזהות הוא נושא סיקור בפני עצמו ולא מצע לאינטרסים חיצוניים או היסחפות אחרי טרנד תקשורתי.
תמצית החדשות: חוק הלאום עבר בגרסתו הימנית, ראשי התנועה ויש-עתיד הודיעו כי לא יצביעו בעדו בקריאה הבאה, בעוד יומיים, למרות החלטת הממשלה כי הקואליציה תתמוך בחוק. המשמעות היא כי נתניהו "עשוי לפטר אותם, משום שמדובר בהבעת אי-אמון בהחלטת הממשלה בה הם חברים", מסביר יהונתן ליס ב"הארץ". "בקואליציה מנסים כעת לגבש פשרה", נכתב בכותרת המשנה מעל לידיעה הראשית בחתימתו – נוסח הפוך לדרמה שמנסים לייצר בטבלואידים ("ישראל היום": "על סף פיצוץ"; "ידיעות אחרונות": "דרמה פוליטית").
"בימים כתיקונם חוק הלאום לא היה תופס כותרות", כותב מאיר ברגר ב"המבשר" החרדי, "ודאי שלא היה מאיים על שלמות הקואליציה". לפיד ולבני היו מסכינים עם הצעת הפשרה של נתניהו, כותב ברגר; מדוע, אם כן, הלה התעקש להעביר את הנוסח של אלקין? ומדוע לפיד ולבני אינם מסכינים עם האישור הראשוני הנוכחי לנוסח כלשהו ומתקנים אותו בהמשך הדרך כפי שקורה בדרך כלל בתהליך החקיקה? "כי כשהקואליציה סופרת ימים, כולם זקוקים לכותרות היום שאחרי", מסביר הפרשן. "לפיד ולבני על עמידתם האיתנה לטובת המרכז-שמאל, נתניהו לטובת מחנה הימין אליו הוא פונה בימים אלה".
"ישראל יכולה להמשיך לראות עצמה כמבטאת את הגדרתו העצמית של הלאום היהודי-הישראלי, אך כדי שתהיה דמוקרטיה, הדבר צריך להיעשות מתוך תפיסה של שוויון אזרחי, או של שותפות בין מספר קבוצות, ולא מתוך תפיסה של שליטה ובלעדיות של הרוב היהודי", כתב בשנה שעברה, בגלגול קודם של החוק, הפרשן המשפטי של "הארץ" אייל גרוס. "החוק מבקש לחזק את קיר הברזל הרעיוני של קיומנו בארץ אבותינו", נכתב היום בעמ' 5 של "ישראל היום", בכותרת המשנה לטור של דרור אידר, פרשן החינמון לענייני קירות, ברזילים, רעיונות, ארץ אבותינו וכל מה שיידרש.
"חבר'ס, אז מה נסגר, יהודית או דמוקרטית?", שואל קבצן את עמיתיו המחטטים בפחי הזבל בקריקטורה של יונתן וקסמן ב"כלכליסט".
כלכלת ישראל
"האג"ח הקונצרניות נכנסו לאזור הפחד", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". לפי הכותרת, "צירוף אירועים בארץ ובעולם" הביא לנפילת מדדי אגרות החוב. האירועים, לפי הכותרת, הם חשש ממשבר כלכלי מהותי ברוסיה, כשלון הנפקת אדמה (מכתשים-אגן) בניו-יורק, הורדת תחזית האשראי למשק הישראלי וחשש מההשפעה של הטלטלות בסין וביפן.
הכותרת הראשית של "דה-מרקר" היא "שוק האג"ח מאותת לנתניהו וללפיד: הסיכון למשק גובר". לפי כותרת המשנה, הסיבה לירידות בשערי האג"ח הממשלתיות היא הורדת תחזית דירוג האשראי, בעוד שהסיבה לירידת הקונצרניות היא אובדן הביטחון של המשקיעים "ביכולתם של הטייקונים להחזיר את חובותיהם".
"שוק האג"ח תחת לחץ", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "אין דרמה", נכתב בהפניה לטור הפרשנות.
ציבור העובדים
"הדיון על שכר המינימום מציג מינימום חשיבה יצירתית", נכתב בכותרת מאמר של מיקי פלד בעמ' 3 של "כלכליסט". ב"דה-מרקר" כותב על כך איתן אבריאל תחת הכותרת "נקודות פוליטיות תמורת הכרה ציבורית".
שחיתות ציבורית
"הממשלה מקרטעת, ובחברות הממשלתיות משתוללים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", לצד תמונתו של אורי יוגב, ראש רשות החברות הממשלתיות. "מי זוכר שבתחילת השנה היתה כוונה לנקות את הדירקטוריונים מפוליטיקה", שואלת כותרת הגג, הנדפסת מעל לפירוט הבא: "התקציב תקוע, הממשלה מתנדנדת, והבלגן מגיע לשפל חדש. בחברת החשמל נאבקים בצמצומים, והעובדים הפנו את כל שיחות מוקד 103 לטלפון של אורי יוגב. ברכבת הקלה ביקשו לשלם 4 מיליון שקל לעו"ד שרית דנה, נוסף להעסקת 20 משרדי עורכי-דין אחרים. דירקטוריון נמל חיפה ידון בהדחת המנכ"ל בשל שורה ארוכה של ליקויים. והנהלת התעשייה האווירית מסרבת להיפרד מחיים כץ, יו"ר הוועד שהוא גם ח"כ כבר 15 שנה".
ובינתיים, בדרום
הידיעה ב"הפלס"
"הרוג פלסטיני ראשון בעזה מאש הצבא מאז תום הלחימה", מדווחת כותרת על שער היומון החרדי "הפלס".
אי.די.בי
"אי.די.בי מקרטעת: אלשטיין ובן-משה מופסדים כמיליארד שקל", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "דה-מרקר" על התאגיד הגדול בישראל ועל מי שנטלו את השליטה בו מבעליו פושט הרגל נוחי דנקנר. "ביטול ההנפקה של אדמה [לשעבר מכתשים-אגן] בניו-יורק מצטרף לשיתוק בעסקת כלל-ביטוח ולצניחה ברווחיות שופרסל", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של מיכאל רוכוורגר, ובטור הפרשנות כתב יורם גביזון תחת הכותרת "כישלון צורב לאי.די.בי".
"אי.די.בי חייבת לעמוד בעומס פרעונות של 975 מיליון שקל ב-2015", כתב רוכוורגר. "מתוך סכום זה התחייבו אלשטיין ובן-משה להזרים בהנפקת זכויות כ-400 מיליון שקל לחברה, כך שעם הכסף שבקופתה חסרים לה כרגע 200–300 מיליון שקל כדי לצלוח את 2015. הסכומים החסרים אמורים להגיע ממימושים, נכסים ואחזקות או מהזרמה נוספת של אלשטיין ובן-משה, שגם התחייבו לבצע הצעות רכש למניות אי.די.בי פיתוח שבידי נושי אי.די.בי אחזקות תמורת כ-256 מיליון שקל ב-2015 ותמורת סכום דומה ב-2016.
"בסך-הכל, אלשטיין ובן-משה התחייבו להזרים 656 מיליון שקל ב-2015 ו-256 מיליון ב-2016, לפי שווי גבוה בעשרות אחוזים מהשווי הנוכחי של אי.די.בי-פיתוח. האם הם יעמדו בהתחייבויות? זאת שאלת מיליון הדולר לגבי אי.די.בי-פיתוח. בסוף השבוע אלשטיין ובן-משה סירבו להגיב. לאלשטיין ובן-משה ממתינה מעבר לפינה הנציגות המיליטנטית של מחזיקי האג"ח, בראשות ג'רמי בלנק מקרן יורק, פסגות והפניקס".
אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה, בעלי השליטה באי.די.בי, סופגים על שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", 24.11.14
האם אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה ישחזרו את דרכו של דנקנר באי.די.בי? לפחות בנקודה אחת השניים צעדו מלכתחילה בנתיב אחר מזה של הטייקון לשעבר: הם אינם חברים במועדון ההון-שלטון של "ידיעות אחרונות". לכן התוצאות השליליות של החברה, בניגוד לנהוג בתקופה שדנקנר שלט בתאגיד, מודגשות היום, בצדק, בשער סנסציוני כמיטב המסורת הטבלואידית של העיתון.
"לנושי אי.די.בי נגמרה הסבלנות: 'אם אלשטיין ובן-משה לא יזרימו כסף – נפעל נגדם'", נכתב בכותרת, וכותרת המשנה מדווחת על "כישלון" (ההנפקה) ועל "התרסקות" (המניות) – כל זה על רקע אדום בוהק ומחורץ ותצלומי זירוקס של שני בעלי השליטה.
ענייני תקשורת
שוק התקשורת. "לאחר שקבר את פיצול ערוץ 2 וקירב את קצו של ערוץ 10 – בענף מחכים לנתניהו", נכתב בכותרת מאמר של אמיר טייג ונתי טוקר ב"דה-מרקר". "הרשות להגבלים עסקיים והרשות השנייה מנסות להניע מחדש את המהלך לפיצול ערוץ 2: 'רשות ההגבלים תומכת תמיכה מלאה בחוק לפיצול ערוץ 2 ללא קשר למצבו של ערוץ 10'. אתמול נפגשו נציגי האוצר והרשות השנייה במטרה למנוע היווצרות מונופול בערוץ 2. אם לא יגובש פתרון להסדרת מעמדו, ערוץ 10 צפוי לרדת מהמרקע בסוף 2014", נכתב בכותרת המשנה.
משת"פים. "בשעה טובה, אחרי שלושה שבועות של הרחבת מדור המכתבים למערכת, נמצא הגוף המסחרי שיעניק מימון לפינת הפרסום הסמוי בכפולה הפותחת של '24 שעות'", כתב כאן אורן פרסיקו לפני שבוע ויום. "הפינה, שבעבר שימשה במה לפרסום הקרן-לידידות ואחר-כך משרד החינוך, שבה הבוקר לראות אור בחסות הארגון המכונה 'תאגיד המחזור', או אל"ה – איסוף למען הסביבה. התאגיד, אגב, הוא בבעלות יצרני המשקאות הגדולים בישראל, ובראשם החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, שלה שיתוף פעולה מסחרי רב-רובדי וארוך טווח עם קבוצת 'ידיעות אחרונות'".
עוד פרט שיש לדעת על התאגיד: בראשו עומדת נחמה רונן, לשעבר ח"כית ומנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, מי ששמה שורבב גם לפרשת האי היווני וגם לפרשת הולילנד, ומושאן של כתבות לא נעימות בעיתונים הכלכליים. היום, שבוע ויום אחרי תחילתו של שיתוף הפעולה המסחרי-תוכני בין החברה לבין העיתון, מתפרסמת בעמ' 20 של קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" ידיעה מאת דני ספקטור תחת הכותרת "אלופי המחזור", המוקדשת לתאגיד המחזור וכוללת ציטוט נרחב מפיה של רונן, המשבחת ומהללת את פעילות החברה שבניהולה. כדי להדגים את העדרה המוחלט של אמת המידה בצוות העורך את העיתון, הציטוט מסתיים בהפניה של רונן עצמה לפינת התוכן השיווקי שהיא קונה במוסף היומי.
נחמה רונן, כיום יו"ר תאגיד אל"ה, בעת שהיתה חברת-כנסת מטעם מפלגת המרכז, אוקטובר 2002 (צילום: פלאש 90)
ריאליטי. כותרתו הראשית של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" שואלת, "מה גורם לאנשים להשתתף בריאליטי". התשובה היא כמובן: "ידיעות אחרונות". כלומר: המחקר העלה, אם לסכם את הסיקור המקושקש שלו במוסף, כי מפיקי תוכניות המציאות מאתרים ומנצלים אצל קורבנותיהם תכונות כמו תאוות פרסום, טיפשות ("תמימות"), מצפן מוסרי מקולקל ("מצפוניים פחות"), אימפולסיביות, "חיפוש קיצורי דרך להצלחה" ו"משמעת עצמית נמוכה" – ובקיצור, אוסף תכונות הנפש שעיתון נמוך מצח מסוגו של "ידיעות" מחפש אצל קוראיו הפוטנציאליים. כדי להדגיש את הזיקה בין סוגת הריאליטי לסוגת הטבלואיד, כדי להגיש לקוראים את תוצאותיו של מחקר מדעי – בוחרים לא בכתב המדע, או לפחות בכתב ה"מדע", אלא בכתבת העיתון שכישוריה הרלבנטיים הם כי השתתפה בעבר בתוכנית ריאליטי.
והנה ציטוט שמספקת הכתבת, מרב בטיטו, ממחברת המחקר, ד"ר מיכל הרשמן-שטרית ("הדוקטורית", כפי שמכנה אותה "בטיטו"): "אפשר לומר כי המבקשים להשתתף בתוכניות ריאליטי באים יותר בגלל 'מי שהם', כלומר מבנה אישיותם, ופחות בגלל שהם יודעים מה הם רוצים או חושבים על כך באופן מעמיק".
הוט. "הוט: זמן ההמתנה למענה טלפוני התקצר ב-40%", נכתב בכותרת ידיעה של ישראל וולמן ב"ממון"', מוספו הכלכלי של "ידיעות אחרונות".
whitewash. האייטם המרכזי במדור הרכילות היומי של "ידיעות אחרונות" (צחי קומה) מוקדש לאחד מחברי מועדון הידוענים של העיתון, זמר פופ שהורשע באחרונה בעבירות מס והסתבך בשערוריית מין עם קטינות. הידיעה עוסקת בלידת בן לזמר, מבת-זוג שאליה חזר עם פרוץ השערורייה האמורה. הידיעה, תחת הכותרת "רחובות של אושר", מסייעת לבנות סביב הזמר, אייל גולן, אווירה של משפחתיות חמה.
מצוקות. ב"גלובס" הקדישו אתמול ידיעה למצוקה הכלכלית של מו"ל "הארץ" עמוס שוקן, שהיא, לדבריו, הסיבה לגל פיטורים בעיתון. היום ב"דה-מרקר", בידיעה על מצוקותיהם הכלכליות של תאגידים ישראליים, מקדישים תמונה לאליעזר פישמן, כוכב של קבע ברשימות עשירי ישראל ופושטי הרגל שלה, כמו גם הבעלים של "גלובס".
ביקורת טלוויזיה. מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", עינב שיף, כותב על תוכנית חדשות הבידור "ערב טוב עם גיא פינס", ומזכיר, בין השאר, את המקצועיות והמיומנות שבהן היא נעשית.
קולנוע. "האם סרט שהופק בלב התעשייה הקולנועית ההוליוודית יכול לקרוא למהפכה? ובכן, מובן שלא", נכתב בציטוט המודגש מתוך ביקורת של אורי קליין על הסרט האחרון בסדרת "משחקי הרעב" ב"גלריה" של "הארץ".
ג'ון אוליבר. ב"דה-מרקר" מתפרסם טור מתורגם של דייוויד קאר מה"ניו-יורק טיימס" על הקומיקאי ג'ון אוליבר, המגיש מהדורת חדשות סאטירית ב-HBO.
פרס. עוד ב"גלריה": מיה סלע מדווחת כי הסופר, המשורר, המסאי, המבקר, המורה, פעיל השמאל ומי שנשים התלוננו כי התקיף אותן מינית, יצחק לאור, זכה בפרס לנדאו של מפעל הפיס, "בעבור פעילות אמנותית מצטיינת ואיכותית מהתקופה האחרונה, בעלת תרומה והשפעה משמעותית לתרבות ולאמנות בישראל".
"חוק 'ישראל היום'". "ראש הממשלה נכנס אתמול לישיבת הממשלה כאילו נורה אליה בתותח בכינון ישיר, כל הדרך מלאס-וגאס", כותב בן כספית ב"מעריב". "עניין 'ישראל היום' (בטור קודם שלי כאן פורסמה הערכה שמה שטילטל את נתניהו באמת היה תבוסתו בחוק ההוא) עלה גם במהלך הישיבה. כשהשרה יעל גרמן שאלה אותו מדוע הוא מעלה את החוק של אלקין להצבעה, אף שיש חוות דעת שלילית של היועץ המשפטי לממשלה, נתניהו ענה ואמר ש'לא זכור לי שחוות דעת כזאת השפיעה עליכם בחוק אחר'. השרים לבני ופרי זיהו אותו מיד: 'זה שוב קשור לעיתון?', הם שאלו, וראש הממשלה הנסער ענה ש'כן, אבל עיתון אחר'. לבני, בשלב הזה, לא הצליחה להתאפק ואמרה: 'טוב, הרי לפי התנ"ך בכלל לא כתוב שישראל צריכה להיות דמוקרטיה'. היא לא ציינה מאיפה הציטוט, אבל כל הנוכחים בחדר (והיו רבים) ידעו. הטקסט המדהים הזה נאמר על-ידי פטרונו של נתניהו שלדון אדלסון, בהופעה פומבית לפני קצת יותר משבוע בארה"ב".
דאע"ש. ב"מעריב" ממשיכים להבליט ידיעות על הצטרפות ערבים ישראלים לשורות ארגון הטרור המוסלמי דאע"ש (המדינה-האסלאמית), חרף העובדה שפרשני העיתון כתבו לא פעם כי מדובר בתופעה שולית ואקראית.
ציטוט. "לימור לבנת היא, נכון להיום, השריד האחרון להדר הבית"רי של פעם, למשפחה הלוחמת, לתלמידי ז'בוטינסקי האמיתיים" (בן כספית, "מעריב").
פרסומת. לכבוד עיצוב מחודש של אתר האינטרנט, יוצאים ב"מעריב" בקמפיין מודעות לקידום עצמי של העיתון. אלא שעיצוב המודעה מהדהד את המסר ההפוך מזה שמנסה לטפול הסלוגן על העיתון.
"מעריב", מודעה עצמית, נובמבר 2014
ציוץ:
יש עיתון שעושה פולו להתקפלות (המטפורה) של כחלון! הפלס החרדי אשר נותן קרדיט רק לתומר (גבר יהודי כשר) ומשמיט אותי pic.twitter.com/VNls9njn2m
— Tal Schneider (@talschneider) November 24, 2014
ועוד ציוץ:
קוראי ידיעות אחרונות יקרים. בואו נראה אם הפנמתם את עמודי החדשות. (מהתשבץ בעמוד 12 במוסף היומי בידיעות). pic.twitter.com/wJVKC5dC5H
— שלמה צזנה (@cesana) November 24, 2014