התחייבות תמוהה שנטל על עצמו החינמון "ישראל היום" מחזקת את הסברה שלפיה היומון רב-התפוצה אינו מתנהל על-פי מודל עסקי שגור. לצד מחירי הרצפה שהעיתון היומי מציע למפרסמים, באופן המעלה תהיות בנוגע למודל העסקי שנוקטים המוציאים לאור, שלדון ומרים אדלסון, הסכם שנחתם בין נציגי העיתון לממשלת ישראל מעלה כי ב"ישראל היום" מציעים מחירים שוברי שוק גם באפיק הכנסות אחר של עיתוני הדפוס.

גורם המכיר את פרטי ההתקשרות בין המדינה ל"ישראל היום" אמר כי מדובר בהתקשרות יוצאת דופן, שכן חברות עסקיות אינן נוהגות לחתום עם המדינה על הסכמים שתכליתם אספקה קבועה של מוצר ללא כל עלות

"ישראל היום" מחולק חינם במרכזי אוכלוסייה ברחבי ישראל מאז קיץ 2007, בהיקף מוצהר של מאות אלפי עותקים מדי יום. לצד החלוקה החינמית, בעיתון מציעים לציבור הרחב גם לרכוש מנוי ולקבל את "ישראל היום" מדי בוקר עד הבית. נכון להיום, עלותו המוצהרת של מנוי מסוג זה היא 52.90 שקל לחודש (מינוי מצומצם, על גליונות סוף-השבוע וערבי חג בלבד, מוצע ב-26.40 שקל לחודש). אנשי המחלקה המסחרית של החינמון נוהגים להתפאר בפני לקוחותיהם כי לצד החלוקה החינמית ברחובות, "כ-40 אלף מנויים" בחרו לקבל את "ישראל היום" ישירות אל פתח ביתם.

אף שמדובר במחיר נמוך במיוחד בהשוואה למחירי המנויים על עיתונים יומיים אחרים, בעיתון הוחלט להציע גם מנויים מוזלים אף יותר: בחינם. לפני שנתיים, במסגרת מגעים שנוהלו בין "ישראל היום" למינהל הרכש הממשלתי, הציעו אנשי החינמון לנציגי הממשלה לספק את העיתון חינם לשורה של נושאי משרה בכירים בגופים ממשלתיים. "העיתון יסופק לעובדי המדינה בתנאי האספקה הרגילים למנויים עד השעה 07:00 בבוקר מדי יום", הובהר בהסכם.

כתב "דה-מרקר" נתי טוקר, שחשף את דבר ההסכם בנובמבר 2012, כלל בדיווחו הערכה שלפיה "מאות עובדי מדינה, ובהם שרים וסגני שרים, חברי-כנסת ופקידים בכירים" יוכלו להיות זכאים לקבל את העיתון. אם ההערכה מדויקת, הרי שמדובר מבחינת "ישראל היום" בוויתור על הכנסות אפשריות בסך מאות אלפי שקלים בשנה. בצד עובדי המדינה הזכאים למנוי חינם על העיתון, יש גם עובדים שעבורם משלמת הממשלה על מינוי קבוע לחינמון.

מחלק עיתונים במדי "ישראל היום" בירושלים, 13.4.09 (צילום: יוסי זמיר)

מחלק עיתונים במדי "ישראל היום" בירושלים, 13.4.09 (צילום: יוסי זמיר)

על-פי מסמכים של מינהל הרכש הממשלתי, ההסכם בין "ישראל היום" למדינת ישראל נכנס לתוקפו ב-2 בדצמבר 2012, והוא הוארך בסוף השנה שעברה עד סוף 2014. בעוד כחודש, אם כן, ימלאו שנתיים להסכם שבמסגרתו מוחל העיתון למדינה על הכנסות אפשריות בסך מאות אלפי שקלים בשנה.

גורם המכיר את פרטי ההתקשרות בין המדינה לעיתון אמר ל"העין השביעית" כי החלוקה החינמית עד ביתם של המנויים היתה יוזמה שהועלתה מצד אנשי "ישראל היום". אותו גורם אישר כי מדובר בהתקשרות יוצאת דופן, שכן חברות עסקיות אינן נוהגות לחתום עם המדינה על הסכמים שתכליתם אספקה קבועה של מוצר ללא כל עלות. מעיון במסמכי מינהל הרכש הממשלתי עולה כי אף עיתון ישראלי אחר, מ"ידיעות אחרונות" ועד "יתד נאמן", אינו מספק לעובדי מדינה עיתונים חינם עד הבית.

"ישראל היום": אין תגובה

"ישראל היום" הוא עיתון חריג בנוף התקשורת הישראלי. אף שנראה כי אין בארץ עיתון מודפס שהצליח לחמוק בשנים האחרונות מהמשבר הכלכלי שפגע בענף, קבוצת התקשורת הישראלית שבבעלות משפחת אדלסון הולכת ומתרחבת – חרף סתירות ברורות בין המודל העסקי המוצהר שעומד מאחוריה לבין האופן שבו היא מנהלת את ענייניה הכלכליים.

מלבד "ישראל היום", אף עיתון ישראלי – מ"ידיעות אחרונות" ועד "יתד נאמן" – אינו מספק לעובדי מדינה עיתונים חינם עד הבית

לטענת אנשי "ישראל היום", עיתונם פועל לפי מודל נפוץ של חינמונים, שלפיו התפוצה הגבוהה מאפשרת לחינמון לגבות מחירים גבוהים עבור הפרסום בין דפיו – ובכך לפצות על העדר הכנסות מגביית דמי מנוי (הסכום הנמוך שגובים בחינמון מהמנויים מוגדר כ"עלות משלוח", ולא כדמי מנוי). "'ישראל היום' מוענק לציבור בחינם, אבל המפרסמים משלמים עליו", סיכם את הטענה העורך הכלכלי של החינמון, חזי שטרנליכט.

ואולם, בדיקה מטעם "העין השביעית" שנערכה מוקדם יותר השנה העלתה כי בחינמון נוהגים לגבות מחירים נמוכים במיוחד עבור מודעות, באופן המעלה ספק בנוגע להיתכנות הכלכלית של הוצאתו ללא הסתמכות על הזרמה קבועה של כספים מצד הבעלים. בדיקה נוספת, שתוצאותיה התפרסמו גם הן באתר "העין השביעית", התבססה על נתונים ממשלתיים בנוגע לפרסום בעיתונים והעלתה שוב כי מחירי המודעות ב"ישראל היום" נמוכים באופן ניכר ממחירי המתחרה הישיר של החינמון, "ידיעות אחרונות".

נכונותו של אדלסון לוותר על הכנסות מגביית דמי מנוי מעובדי המדינה, ולאורך תקופה ארוכה, מחזקת את הרושם שלפיו חרף הצהרותיהם של ראשי "ישראל היום", החינמון אינו גוף המתנהל על-פי היגיון עסקי. בהעדר מודל עסקי ברור, המסקנה המתבקשת היא כי החינמון נועד בראש וראשונה לשמש מכשיר להכשרת דעת הקהל על-פי צורכי סביבתו הקרובה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ראש הממשלה, בן-טיפוחיו של איל הקזינו האמריקאי, מקבל מעורכי "ישראל היום" טיפול חף מביקורת, המהדהד באופן קבוע את דפי המסרים של לשכתו ושל המקורבים לו.

מ"ישראל היום" נמסר בתגובה: "ב'ישראל היום' סירבו להתייחס".

מדוברות משרד האוצר נמסר בתגובה, בשם מינהל הרכש הממשלתי: "למינהל הרכש הממשלתי הסכמים עם כמה עיתונים לרכישת מנויים לצורכי המשרד ועבור נושאי משרה הזכאים לכך. במסגרת הסכמים אלה התקיים משא-ומתן גם עם עיתון 'ישראל היום' במטרה להגיע להסכם דומה עבור כלל משרדי הממשלה. בסיום המשא-ומתן הוסכם כי מנוי לזכאים במשרדי הממשלה יהיה ללא תשלום. ברצוננו להבהיר כי בזמנו, הפנייה והמשא-ומתן התקיימו ביוזמת מינהל הרכש הממשלתי ולא התקבלה פנייה מצד עיתון 'ישראל היום' בנושא".