לא ברור מה היה כל-כך מלהיב בפתיחת ליגת-העל בכדורגל בשבת, אבל זה מה שטענו בטלוויזיה. יונתן כהן סח על התרגשות כלשהי, אבל גם התבוננות מעמיקה לא גילתה לחלוחית בעיניו. מגיש "שער השבת" בערוץ הספורט נראה אדיש למדי. הוא הקפיד להיצמד לטקסט שהכתיב לו הטלפרומפטר, ושיחק את המשחק המזויף שבשיאו השיק כוסית "לחיים" עם יתר חברי הפאנל.

זו לא היתה התרגשות. לכל היותר איזו אנחת רווחה על שתוכנית סיכום המחזור יצאה סוף-סוף לדרך אחרי שלושה שבועות של דחיית ליגה ועוד שעה. הבטיחו תוכנית ב-22:00, אבל היא יצאה לדרך ב-23:00. הכל בגלל שידור משחק הטניס בין ישראל לארגנטינה. גם בסיומו, "שער השבת" עדיין התמהמה. לפתע התאחד לו ערוץ הספורט עם ערוץ חמש פלוס, ששידר את הדרבי של מדריד, ובשני הערוצים גם יחד היה אפשר לצפות בדקות הסיום של המשחק מספרד. רק לאחר מכן יצאה לדרך הליגה הישראלית.

יונתן כהן, מגיש "שער השבת" בערוץ הספורט (צילום מסך)

הקונספט של "שער השבת" לא השתנה: תקציר משחק, דיבורים באולפן, תקציר וברבורים. אף קוסם בערוץ הספורט לא הצליח למצוא נוסחה שתשבור את הליין-אפ המתיש, שבו כמות הדיבורים באולפן משתווה לזמן הכדורגל, ולעתים אף עולה עליו.

לפני 40 שנה שודרה "מבט ספורט" בערוץ 1 בלי פרשנים באולפן, והיא צרובה בזיכרון כמעניינת ומרתקת יותר – לא רק כי היינו צעירים ותמימים. כל תקציר משחק נמשך לפחות חמש דקות, גם אם המשחק הסתיים ב-0:0. בינתיים החיים נהיו מהירים יותר, וזאת אולי הסיבה לכך שתקציר ממוצע נמשך שתי דקות וחצי, גם אם רעננה משחילה רביעייה להפועל פתח-תקווה.

הצופים נתונים לחסדי שדרים לא מיומנים ולא מוכשרים, שהוטלו למערכה רק כדי למלא את השורות. לגדולי השדרים מדרום אמריקה ייקח שנים עד שיגיעו לרמת ההיסטריה של תומר לוי על כל החמצה בעכו. עוד ברשימת הצעקנים הפתטיים: פאדי מוסטפא ורועי זריהן, שיכולים ללמד את כולם פרק בתורת הפרופורציות.

משה פרימו בערוץ הספורט (צילום מסך)

בסיום המשחק בנתניה חזרנו אל איציק זוהר באולפן, שקישקש משהו במהירות על-קולית. דברים חדשים לא למדנו. רשות הדיבור עברה לאחראי על הסנסציות, משה פרימו, שסיפר בביטחון שבעקבות התבוסה, הבעלים של הפועל פתח-תקווה ירים הערב טלפון למאמן קבוצתו. רוצה לומר שמעמדו של המאמן התערער. השעה שבה נאמרו הדברים היתה 23:40, כך שערב כבר לא יהיה, וכנראה שגם אותה שיחה. אם קינן בלב הצופים החשש לגורלו של המאמן, המשיך פרימו והודיע שאין כרגע כוונה לפטר אותו. ובמלים אחרות: את הניסיון למכור לצופים מראית אוזן של סקופ הפריך בתוך דקה מי שהפריח אותו.

פרימו לא שכח לספק את מרכולתו הרגילה כשציין שהוא מקבל ברגעים אלה ממש הודעות טקסט עם שמות מועמדים להחליף את המאמן. לרגעי הקאלט האלה מחכים צופים רבים. שהרי בזכות עיתונות האסמסים על-שם פרימו, או הצווחות של תומר לוי, אנשים עוזבים הכל ובאים להתרגש ממחזור הפתיחה ב"שער השבת".

האחרון שנשאר עומד

"השכונה שלנו" הוא שם מוסף פתיחת העונה של "ידיעות אחרונות", שם שנובע מהתצלומים המלווים את עמודי סיקור הקבוצות ובהם נראים חבר'ה מהערים השונות עם שחקן נבחר מכל קבוצה – תיעוד של המקום שממנו צומח הכדורגל, שהופך בשבתות ובימי שני לליגת-העל הגדולה והנוצצת.

אבל "השכונה שלנו" היא גם העממיות והחפיפניקיות של הענף, הגזענות והאלימות של האוהדים, הריקבון והסיאוב של העסקנים. בשכונה שלנו גאתה השבוע הביקורת על מחירי הכרטיסים והחל באופן רשמי חרם צרכנים בשל העושק בקופות האצטדיונים והגזל של משרדי הכרטיסים.

ספורט "ידיעות אחרונות", מוסף פתיחת הליגה, ספטמבר 2014

ובשכונה שלנו, בבית-הקפה בפינה, מבין מדורי הספורט בעיתונים נותר רק שחקן אחד משמעותי. ליגת-העל נפתחה השבת לאחר דחייה בגלל המלחמה בעזה, והכתובת היחידה על הקיר – "גיליון מיוחד לפתיחת העונה" – נרשמה רק בבית "ידיעות אחרונות". אמנם רק 24 עמודים שהתערבבו עם שני עמודי חדשות והעמוד השבועי של עמיר פלג, אבל מוסף מיוחד.

ספורט "הארץ" כבר לא במשחק, "מעריב" הפך לצל חיוור ו"ישראל היום" תלוי במצב הרוח של פרנסיו. "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שנשאר מחויב לרוח המועדון כעיתון מעמד הפועלים, והאחרון שמוציא מוסף ספורט יומי. "ישראל היום" יכול לנופף בעמודו הראשון בסקר TGI על היותו הנפוץ ביותר, אבל מבחינת השפעה וחשיבות, מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" צועד בראש. בלי להיכנס לבעיותיו וחולייו, כמוצר נייר ספורט "ידיעות" הוא הקפה והקרואסון של דיירי השכונה. רק טבעי שהשנה הוא נותר העיתון האחרון במשחק המוסף המיוחד.

מה היה במוסף של "ידיעות"? שער חגיגי ומאויר, שני עמודי דעות, עמוד לכל אחת מ-14 הקבוצות, שכלל הערכה מקצועית, סגל שחקנים, סטטיסטיקות וכאמור, תצלום של אחד מכוכבי הקבוצה עם החבר'ה מהכדורגל של השכונה. כמו כן התפרסמה כתבה על קבוצות שנעלמו מהנוף (רמת-עמידר, יהוד, מחנה-יהודה). זעק בחסרונו לוח משחקי הליגה. בעמ' 2 התפרסמה הבהרה כי "לוח המשחקים יפורסם במלואו כאשר ייקבעו מועדי כל המשחקים". תירוץ קלוש לבעיה האמיתית – חוסר מקום. מוסף פתיחת עונה בלי לוח משחקים הוא מוצר צולע.

הפרויקטים של מוספי הפתיחה פרחו בשנים האחרונות, אבל נראה שהשנה המלחמה בעזה דיכאה את הרצון הטוב ופגעה בנסיונות ליצור תשתית מסחרית למוסף כדורגל. גם דחיית הליגה סיבכה את המצב. בתחילתו של כל שבוע, לאורך סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, אי-אפשר היה לדעת אם העונה תיפתח באותה שבת ולתכנן לו"ז מסודר לדפוס. ובכל זאת, רק ספורט "ידיעות" נערך לשש אחרי המלחמה. אמנם מוסף לייט, אבל עדיין מיוחד ויחיד.

מחלקת הפרומו של רדיו תל-אביב

כותרת ב-one – קדימון לתוכנית ברדיו תל-אביב

עיתונות החצר שממשיכים לספק לאייל ברקוביץ' ב-one עוברת לפסים גרוטסקיים והופכת מושא לבדיחות ברשת. ביום רביעי בצהריים סערו אוהדי הכדורגל והאתרים בעקבות הקרב על מחירי הכרטיסים והחלטת מינהלת הליגה להוריד אותם. באותן שעות הכותרת הראשית ב-one היתה לא פחות מהזויה: היא הבטיחה ראיון חושפני ברדיו בשעה 18:00 עם מנג'ר הפועל תל-אביב.

הידיעה עשתה שירות בעיקר לרדיו תל-אביב, משמע לתוכנית שמנחה אופירה אסייג, מנהלת התוכן של one. גם הכותרת שיצאה לבסוף מהראיון, ולפיה הפועל תל-אביב תירכש על-ידי בעלים בסדר גודל של המיליארדר מיטש גולדהאר, לא הצליחה להיכנס ליתר האתרים באותו יום, וגם לא למדורי הספורט בעיתוני המחרת.

one שבוי בכלוב זהב שאליו נכנס מרצון. הסחורה הברקוביצ'ית שהוא מוכר בהתלהבות פומפוזית לא נתפסת כרצינית. האינטרסים החבריים שקופים וידועים כמעט לכל. ובכל זאת, בשביל חברים טובים מוכנים ב-one למכור את עצמם בזול ולתפקד כמחלקת פרומו.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il