סימני כניסה ויציאה
הידיעה כי חברות תעופה זרות מאירופה ומארה"ב החליטו להפסיק את הטיסות לישראל עד להודעה חדשה, בשל איום הטילים על שדה התעופה בן-גוריון, מגיעה לכותרת הראשית של "הארץ" ומדווחת באופן בולט יותר או בולט פחות על שערי שאר העיתונים. תמונות שמונת חיילי צה"ל שנהרגו ביממה החולפת במבצע "צוק איתן" מודפסות על שערי כל העיתונים חוץ מ"מעריב". הכותרת הראשית של העיתון מוקדשת לחייל הנעדר אורון שאול: "מחפשים סימן לגורלו של החייל הנעדר".
שאול היה בנגמ"ש שנפגע מטיל ויושביו נהרגו, אך בצבא התקשו לזהות בוודאות את שרידי גופתו בין גופות ששת חבריו האחרים ברכב המשוריין והוא הוכרז כנעדר, בעוד שחמאס טוען כי נחטף על-ידיו. העיתונים מנווטים כל אחד בדרכו במציאות העגומה והמורכבת הזו.
במקרים קודמים, החשש הישראלי מקביעה שגויה של מות חייל או אזרח שימש נשק בידי האויב. המקרה הידוע ביותר הוא של החיילים רגב וגולדווסר, שגופותיהם נחטפו על-ידי חיזבאללה (במהלך שהביא לפתיחת מלחמת לבנון השנייה), אולם בשל חשש המדינה מלהכריז על מותם, העמידו בחיזבאללה פנים כי השניים חיים. המקרה האחרון הוא זה שהיה עילה לפרוץ המבצע הנוכחי: רציחתם של שלושת הנערים בצומת גוש-עציון. על אף שבידי הצבא היו ראיות ברורות למותם, הממשלה הורתה על פתיחת מבצע בשם "שובו אחים", והגורמים הרשמיים מסרו כי "הנחת העבודה היא שהשלושה בחיים".
כעת נראה כי במערכת הבטחונית מעוניינים שלא לתת לחמאס ליהנות מן הספק הישראלי, ומתדרכים את העיתונים כי "הנחת העבודה" היא דווקא שהחייל מת. "בצה"ל סבורים כי הוא נהרג בפיצוץ העז ולא מקבלים את טענת חמאס כי הוא נלקח בשבי", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב". "ההערכה בצה"ל: 'אורון שאול נהרג באסון הנגמ"ש'", נכתב בכותרת בולטת במרכז שער "ישראל היום". "החייל אורון שאול הוגדר 'נעדר'; צה"ל: אין בידינו ראיות שנחטף", נכתב בכותרת בולטת בשער "הארץ". "נעדר מנגמ"ש התופת", נכתב בשער "ידיעות אחרונות". "בצה"ל מעריכים: סיכוי קלוש שסמל אורון שאול (21) שרד את הפיצוץ. חמאס מתפאר: חטפנו אותו".
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", וגם של "ישראל היום", כרגיל אצלם, אינה אינפורמטיבית, ועוסקת היום, כמו בימים אחרים של הלחימה, בעידוד והרמת המורל בקרב החיילים: "אנחנו חזקים ונשלים המשימה עד הסוף" ("ידיעות אחרונות") ו"הם יורים ואנחנו מנצחים" ("ישראל היום"). העובדה ששני העיתונים בחרו לצטט מדבריו של אותו איש צבא, מח"ט גולני רסאן עליאן, כפי שהופצו על-ידי דובר צה"ל, מעידה על החלק של שרשרת הדי.אן.איי המשותף לעיתונאים בעיתונים הניצים.
מניין הקורבנות והסימנים לסגר אווירי, כמו גם הדיווחים החוזרים ונשנים גם בעיתוני היום על מאמצים כושלים אך נמשכים להשגת הפסקת אש, מלווים דווקא בהסלמה אצל הפרשנים השונים. אלכס פישמן קורא ב"ידיעות" "לתת גז" ולפגוע בחמאס מה שיותר לפני הפסקת האש. שני עמיתיו, נחום ברנע ושמעון שיפר, כותבים בטון תקיף, אך דבריהם חלולים. ברנע כותב כי יש "להישען על הרתעה, לא על הסדרה", אך אינו מפרט מה פירוש הדבר מצד ההרתעה, ורק קורא, למעשה, להפסקה חד-צדדית של הלחימה. שיפר כותב שוב ושוב על הכרעה, "מציאות שבה לא יהיה בצד של האויב מישהו שירים דגל לבן", אך ברור כי הוא אינו מתכוון לפועל היוצא מדבריו: כיבוש הרצועה.
בסך-הכל, צבעי הקרב שלובשים על פניהם שני הפרשנים הבכירים של העיתון נדמים כמכוונים בעיקר אל נתניהו, שאותו בעיקר שיפר משמיץ שוב ושוב. ב"ידיעות אחרונות" אוהבים להאשים את נתניהו בזגזגנות וברטוריקה ריקה; היום נוהגים כך בדיוק ברנע ושיפר. מה שמקומם במיוחד הוא האופן שבו שיפר משתמש לשם כך בחללי צה"ל.
בינתיים, ב"מעריב", בן כספית ממשיך להדק מחדש סכין בין השיניים. "לפתוח במלחמת חורמה" היא כותרת טורו על השער. "היה צריך לעשות זאת מהרגע הראשון. מי שמנסה לגמור בזול, גומר ביוקר", הוא קובע, בין שאר קביעות מתלהמות בסגנונו האופייני, וקורא "לביתור הרצועה וחתירה למגע עם מנהיגי חמאס, תוך הפעלת עוצמת אש מקסימלית". ככל שהדברים אמורים בכספית, שכשמו כן הוא, כדאי לנוהים אחרי דבריו, ככל שיש כאלה, לזכור כי ברגע שיתחלף כיוון הרוח, יש לצפות כי גם כספית יזמר זמירות אחרות.
בקצה המנהרה
"נס קרה למדינת ישראל כאשר החליט חמאס לפתוח את הלחימה במכת אש של רקטות, ולא מימש את התוכניות שהכין לפריצה בעת ובעונה אחת, של מאות לוחמים, מעשרות מנהרות, לעשרות קיבוצים ומחנות צבאיים לאורך הגבול", כותב אלכס פישמן, הפרשן הצבאי הוותיק של "ידיעות אחרונות". "אם ה'כוח המובחר' שהקים חמאס היה מממש את התוכנית הזו – שעה שההיערכות על הקו היתה שונה לחלוטין מזו של היום – זה היה נגמר בטבח המוני ובחטיפת ישראלים". פישמן אינו מזכיר את המלה מחדל.
במוסף הכלכלי של "ידיעות" כותב סבר פלוצקר באופן שונה. לדבריו, אין מדובר במחדל, אלא בשיקולים תקציביים הכרחיים, וכי היה הגיוני יותר להשקיע את הכסף בפיתוח אמצעי יירוט. את הקביעה הזו מלווה הפרשן הכלכלי בניתוח צבאי, ולפיו סיכון הרקטות גבוה יותר: "מספר המנהרות לא כמספר הרקטות: מתחת לגבול עם עזה נחפרו עשרות מנהרות. בהסתברות גבוהה, כמחציתן היו קורסות. במנהרות הנותרות עלולים היו לחדור לישראל מחבלים שרובם היו מחוסלים לפני שיספיקו להתארגן לפיגוע [...] הרקטות הן נשק אסטרטגי שעלול לערער את בטחונם של מיליוני אזרחים".
"יידרשו שבועיים לחיסול המנהרות", קובע עמוס הראל ב"הארץ".
כלכלת מלחמה
"המבצע הכניס להקפאה הנפקות בשווי מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "דה-מרקר" מדווח בשערו על הפסקת הטיסות לישראל של כמה מחברות התעופה ועל "קריסה בתיירות הנכנסת". הכותרת הראשית של "גלובס" היא "בעיית הנגמ"שים".
ככלל, ובניגוד לרוח השאננה ששלטה בתחילת המבצע, כותרות המלחמה בעיתונים הכלכליים משרות דכדוך, בעיקר ב"דה-מרקר" – מלכתחילה הכלכלון היותר ביקורתי כלפי המבצע: "בענף התיירות חוששים מעומס ועיכובים", "חברות התעופה הישראליות מזהירות מצניחה ברווחים", "מאז האינתיפאדה השנייה לא היתה תפוסה כה נמוכה במלונות בתל-אביב", "בתי-החולים בדרום חושבים על היום שאחרי: הפסדים כלכליים וחוסר תקציב למיגון", "תושבי הדרום חיים בדרכים: 'נאלצנו לעזוב את הבית – והעלויות מגיעות לאלפי שקלים", "עסקים במגזר הערבי: 'ירידה של 99% במספר הלקוחות היהודים'" ("דה-מרקר"); "אשקלון חוטפת טילים, אבל לא מקבלת הטבות", "עסקים בדרום מזהירים מקריסה, הקניונים לא ממהרים לתת הקלות" ("כלכליסט"); "תוכנית המיגון הממשלתית תקועה: יותר מ-700 אלף יחידות דיור עדיין לא ממוגנות", "תיירות ותעופה: אזהרת הכנסות לאל-על ולקשרי תעופה", "צרכנות: צניחה במספר המבקרים במקומות הבילוי הפתוחים", "מדיה: תחנות הרדיו האזורי סופגות הפסדים כבדים (שער "גלובס"); "משבר חמור במלונות" (שער "ממון").
נראה כאילו לא רק הכלכלה סובלת מן המלחמה, גם עיתוני הכלכלה עצמם – ואולי יותר מכולם "דה-מרקר" ועיתון האב שלו, "הארץ". תקציבי הפרסום שנעצרו עם התמשכות המבצע משפיעים על מספר עמודי העיתונים, כשחבילת "הארץ", כולל "גלריה" ו"דה-מרקר", מונה היום 48 עמודים בלבד. "הארץ" סובל גם מביטולים רבים של מנויים (בראיון לאתר "וואלה" התייחס לכך המו"ל עמוס שוקן, אך לא נקב במספר). ואולם, אין לשכוח כי עונת המלפפונים של חודשי הקיץ מביאה איתה בכל מקרה צמצום לעיתוני הדפוס, וכדי לאמוד את השפעתו האמיתית של המבצע יש לבדוק את הרזון הנוכחי מול תקופה מקבילה קודמת (כזו שלא היינו שרויים בה במבצע בעזה).
הקרב על התקציב
עם שוך הקרבות תתחדש חזית אחרת, זאת של הקרב על תקציב הביטחון. המבצע בעזה ישמש בקרב זה נשק בידיה של מערכת הביטחון והעיתונאים התומכים בה, הן מבחינת עצם קיומו והן בשל כשלים ומחדלים שנגלים בו. כך היום עוסק "גלובס" בכותרתו הראשית בתקרית שבה נהרגו שישה (וכנראה שבעה) חיילי צה"ל עת טיל פגע בנגמ"ש שבו נסעו ליד שכונת שג'עייה בעזה. כפי הנטען, הפגיעה התאפשרה משום שהיה זה נגמ"ש מיושן.
"מערכת הביטחון: לא הצטיידנו בנגמ"שים ממוגנים בגלל קיצוצים", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של העיתון (יובל אזולאי). המלים "אילוצים תקציביים" חוזרות גם בכותרת המשנה. מסגרת מיוחדת מוקדשת לשר האוצר לשעבר יובל שטייניץ: "התנגד ב-2012 לרכישת הנמ"ר: 'בזבוז לריק'", נכתב בכותרת. כותרות דומות מופיעות גם ב"ממון": "בגלל הקיצוצים אין לכל הלוחמים נגמ"ש ממוגן", נכתב בין מרכאות בהפניה משער המוסף לידיעה של אודי עציון.
ובינתיים, באורוות
"מבצע 'צוק איתן' דחק לשולי התודעה את הנעשה בתחומים כלכליים מרכזיים, אך נדמה שפרשה אחת הצליחה לחמוק מהעין הציבורית במתכוון. האיום המפורש ששיגרה החברה-לישראל כלפי המדינה בנושא מניית הזהב של צים התגלה כריק מתוכן. מישהו שיחק איתנו פוקר ואנחנו לא שמנו לב", כותב עמירם ברקת ב"גלובס".
זמן לחשבונאות
המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מצטרף היום לשיח הרווח בכלי תקשורת מגזריים וברשתות החברתיות על ההתנתקות בראי המלחמה בעזה. "אמרנו לכם שזה מה שיקרה בעזה", נכתב בכותרת המוסף. "ליאור ירון נמצא עכשיו בעזה, את בתו התינוקת שנולדה השבוע הוא ראה בחטף למשך כמה שעות ומיד חזר לחזית. הנופים של הרצועה מוכרים היטב לו ולחבריו: הם גדלו בגוש-קטיף עד שפונו. וכן, המלחמה הזו רק מגבירה את התסכול שלהם", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת בציטוט של ירון: "אחרי הגירוש עלו שאלות, אם יגידו לנו להתגייס ולכבוש את עזה, האם נלך או לא? הרי גורשנו משם. אבל זה לא זמן לחשבונאות".
פינת הטוקבק
מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום", 23.7.14
תעמולה
ב"כלכליסט" כותבים דני רובינשטיין ודורון פסקין על התעמולה הפלסטינית במבצע "צוק איתן". השניים כותבים על "הנחיות לפרסום אפקטיבי של מידע ברשתות החברתיות" של משרד ההסברה והמחלקה לניהול מדיה של משרד הפנים הפלסטיני – "לא של חמאס, אלא של הממשלה ברמאללה [...] הרשות הפלסטינית ברמאללה אינה שותפה, כמובן, ללחימה בעזה, אבל שורה של גורמים פלסטיניים בממשלת ההסכמה (עם חמאס), שבראשה ד"ר ראמי חמדאללה, פעילה מאוד בסיוע מדיני והסברתי לפלסטינים ברצועה. [...] בתחילת השבוע פירסמה הממשלה הפלסטינית, באמצעות מרכז התקשורת הממשלתי ברמאללה, גינוי חריף של 'התוקפנות הישראלית להשמדת קיומנו'. בהמשך נאמר שהתוקפנות הזאת מלווה ב'ביטויי שנאה גזענית התומכים בפשעי המלחמה ומנצלים את שתיקת העולם לניהול מלחמה מזוהמת'".
המאמץ ההסברתי, כותבים עוד השניים, "נועד בין השאר להבטיח שהיו"ר מחמוד עבאס (אבו-מאזן) והבכירים ברמאללה לא ייתפסו כמי שמרוצים מהמצוקה של הפלסטינים והנהגת חמאס בעזה. אבו-מאזן חושש עוד יותר כי הוא יואשם בניסיון לחזור לעזה על גבי הטנקים הישראליים". בחמאס, לפי "כלכליסט", "סבורים כי עד כה נחלו כמה הישגים גדולים בתחום הלוחמה הפסיכולוגית", בין השאר בשל האיום לשגר רקטות לגוש דן בשעה נקובה.
"כל עיתונאי ברצועה מקבל בכל יום, היישר למכשיר הנייד או לתיבת המייל שלו, עשרות הודעות מטעם חמאס ובהן תמונות וסרטונים, כולל כאלה שתיעדה הזרוע הצבאית במהלך העימותים עם צה"ל. מבחינת חמאס, ההוכחה הטובה ביותר שהתקשורת שלו עובדת היטב ומטרידה את הצד השני היא הנסיונות של ישראל לפגוע בשידורים, בעיקר של ערוץ אל-אקצא. נכון להיום שידורי הערוץ נמשכים. לפי מקורות בעזה, מאז תחילת הלחימה פונו משרדי הערוץ, וכיום הוא משדר ממיקום סודי, כנראה מתחת לאדמה, מחשש מפני תקיפה ישראלית".
על אל-ג'זירה הקטארית כותבים פסקין ורובינשטיין: "בעבר נחשבה אל-ג'זירה לרשת הנצפית ביותר בעולם הערבי, אך בשנים האחרונות, ובעיקר מאז החל האביב הערבי, היא ירדה מנכסיה בשל האג'נדה הברורה שאימצה. במערכה הנוכחית הרשת מוכיחה לכל המבקרים כי הם צדקו".
ב"גלובס" ממשיכה דפנה הראל-כפיר לעסוק באל-ג'זירה. לאחר שפירסמה לפני כמה ימים כתבה ובה הדגימה כיצד שידוריה של התחנה מוטים באופן בוטה לטובת חמאס, היא מדווחת כעת על תגובת התחנה לדבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן, שקרא להפסיק את שידוריה: "ברשת, שמקדישה בימים אלה 95% משידוריה לסיקור הלחימה בעזה (תוך התעלמות כמעט מוחלטת ממעשי רצח והרג שמתרחשים במדינות ערביות כמו עיראק וסוריה למשל), לא מתעלמים מדבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן, אשר קרא אתמול (ב') לסגור את פעילות הרשת בישראל.
"ליברמן אמר כי אל-ג'זירה עוסקת בשטיפת מוח ותיאר את קטאר כמדינה העומדת מאחורי הטרור. הרשת הקדישה לכך כתבה הן בערוץ המשודר והן באתר, תחת הכותרת: 'ליברמן דורש להפסיק את פעילות אל-ג'זירה כדי להעניש את קטאר', שבה ציטטה את דבריו. וכיצד מגיבה הרשת לדברים אלה? לטענתה, אמצעי התקשורת בישראל מסיתים נגד אל-גז'ירה. 'מאז תחילת התקיפות בעזה החלו אמצעי התקשורת הישראליים להסית נגד קטאר ונגד אל-ג'זירה, ומאשימים את השתיים שהן מסייעות לכוחות הלוחמים בעזה ומממנות אותם, ובראשם תנועת חמאס", נכתב בידיעה.
במוסף "גלריה" מדווחת גילי איזיקוביץ' כי שר התקשורת גלעד ארדן פנה למועצת הכבלים והלוויין כדי שתוריד משידור את תחנת אל-ג'זירה. "לדברי ארדן, התחנה מסיתה נגד ישראל ותומכת בחמאס. מנהל התחנה בארץ מגיב: אין זו בושה לחשוף את פרצופה המכוער של המלחמה".
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר של שר האוצר ובעל הטור לשעבר יאיר לפיד, המקודם בהפניה בולטת מהשער. לפיד כותב בעד חופש הביטוי של מי שאינו "רווי בשנאת האחר" ו"סותם פיות", בכלל זה כהניסטים, חברי-כנסת ערבים קיצוניים ועיתונאי "הארץ" גדעון לוי. לפי לפיד, לוי יצא מכלל "דעה מרגיזה ומכעיסה שאיננו רוצים לשמוע", אך מוגנת בחופש הביטוי. לפיד אינו כותב במפורש לבטל את המנוי ל"הארץ". אולי כי כבר מיצה את השטיק בהיתקלות קודמת עם העיתון.
במוסף "24 שעות" כותבת סמדר פרי על השדרן המצרי תאופיק עוקאשה, "שלא מהסס לתמוך בישראל", והוא "אולי הבולט שבין הקולות המרעננים שיוצאים עכשיו אל הרחוב המצרי ואל מסדרונות השלטון כדי להביע תמיכה בנתניהו-יעלון-גנץ, אבל הוא לא היחיד. הבלוגר המצרי זאכי א-שיימי, חבר מפלגת המצרים-החופשיים, הפיץ ברשתות החברתיות את המאמר 'ישראל היא לא האויב', וזכה לאלפי לייקים מהעולם הערבי, לצד קללות בודדות, כשכתב ש'כל מי שיצליח לחסל את חמאס משרת את האינטרסים של מצרים'. גם העיתונאי עאדל נעמאן כתב ב'אל-ווטן' של קאהיר, 'סורי, אנשי עזה, יש לכם בעיה עם ההנהגה שלכם. מצרים לא תעשה עבורכם את העבודה ולא תפריע לישראל. צאו לרחובות ותעשו את 'האביב של עזה', והעיתונאית עזה סאמי כותבת ב'אל-אהראם' מאמר ברוח דומה תחת הכותרת 'תודה לך נתניהו'".
"אז אומרים בעזה שחמאס באופוריה? שיהיה. להם האופוריה, ולנו הניצחון", כותב בועז ביסמוט בטור ב"ישראל היום" תחת הכותרת "חמאס ב'אופוריה' – ולנו הניצחון".
עושים לביתם
האם המבצע הצבאי מחבל גם במיזמי התוכן השיווקי של "ידיעות אחרונות"? בעמוד הפותח של המוסף היומי, בפינה השמורה לשיתוף פעולה מסחרי-תוכני קבוע של העיתון עם הקרן-לידידות, מופיעה מאז יום שני פינה אחרת, "מחבקים את החיילים", שעליה חתום הכתב עקיבא נוביק ולא מוזכר בה אף גורם מסחרי או ממשלתי. ואילו גיל קורוטקי, מפיקה במוסף, חתומה על טקסט מהלל לפרויקט הקייטנות של משרד החינוך, שגם לו שיתוף פעולה מסחרי-תוכני עם העיתון, שמסתיים כעת. הטקסט נוטף הפרגון והמלווה כמובן בתמונה של שר החינוך שי פירון מביך, ולא מוזכר בו שיתוף הפעולה השנוי במחלוקת והכושל עם הקרן-לידידות.
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" כותב נתי טוקר כי המירוץ בהובלת שר התקשורת גלעד ארדן לסגירת רשות השידור והקמת אחרת תחתיה סובל גם הוא מהמבצע הצבאי. "חוק השידור הציבורי תקוע: חשש שלא יעלה להצבעה במושב הקיץ של הכנסת", נכתב בכותרת הידיעה שטוקר משרטט בה תמונה פוליטית מסובכת: ההסתייגויות הרבות של חברי האופוזיציה מהחוק הביאו את יו"ר הקואליציה יריב לוין לרצות לדחות את הדיון בו כדי לא "לתקוע" את המליאה בתקופת מלחמה.
כעת מתנקז הוויכוח לסעיף הקובע כי הוצאות השכר ברשות השידור החדשה לא יעלו על 35%. "באופוזיציה דרשו להסיר את הסעיף בטענה שהוא תקדימי, וברשות השידור טענו שהסעיף יוביל לכך שגוף השידור יגייס עובדים חיצוניים בשכר נמוך במקום תשלום ראוי לעובדים פנימיים". מנגד, "במשרד האוצר סבורים כי מגבלת השכר קריטית, שכן בלעדיה הוצאות השכר יתנפחו וגוף השידור לא יוכל לעמוד ביעדיו לרכישת תוכן".
ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי תחנות הרדיו האזורי סובלות מעצירת תקציבי פרסום מקומיים וכי הפסדי הטלוויזיה המסחרית מהמבצע מגיעים כבר ל-80 מיליון שקל. כותרת ידיעה אחרת באותו עמוד היא אולי הסבר לנכונותם של בעלי הערוצים להתנדב ולספוג את ההפסדים הללו: "הצופים דווקא מאמינים בערוץ: גידול בצפייה בחדשות 10 במהלך מבצע 'צוק איתן'".
מדור השאלה היומית שבפתח מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מציג היום התפלגות יוצאת דופן בתגובות הקוראים לשאלה מיום אתמול, גם ביחס להטיה הימנית הקבועה: "האם צריך להקל בנוהלי הפתיחה באש של צה"ל כדי להגן על חיילינו, גם במחיר חיי אזרחים פלסטינים? כן – 98% הסכימו עם נחמה דואק, לא – 2% הסכימו עם יגאל סרנה".
כתבת השער של "גלריה" שייכת לכתב הטיולים של המוסף, משה גלעד. "בצפון-קוריאה, סומליה, בוסניה, לבנון וגם ישראל (אך בינתיים לא עזה) – התיירות לאזורי מלחמה משגשגת בשנים האחרונות", נכתב בכותרת המשנה. על רקע הדיווחים החוזרים בעיתונים הכלכליים, גם זה המחולק צמוד ל"גלריה", על קריסת התיירות הנכנסת בשל המבצע בעזה, הקביעה הזו נדמית מגוחכת למדי.