נקווה שאלה רק שמועות, ספקולציות, ספינים וכל השאר. המשא-ומתן בין רשת לערוץ 10, כך אנו קוראים ושומעים, מתקדם, והסיכוי להציל את ערוץ 10 גדל. אלה החדשות הטובות. אבל החדשות הרעות הנלוות אליהן מטרידות מאוד. "ותרו על חברת החדשות ונציל אתכם", אמרו המשקיעים של רשת, על-פי הדיווחים, למשקיעים של ערוץ 10.

ערוץ 10 יסדיר את חובותיו, גם רשת, ויחד הם ייצאו לשחר של יום חדש וישדרו שבעה ימים בשבוע. כך נוכל לראות, בין השאר, את "הישרדות", את "גיא פינס", את "היפה והחנון" ואפילו את "לונדון וקירשנבאום", מבטיחים לנו. המשא-ומתן צריך להסתיים בתוך שלושה שבועות, ולא – יוחשך ערוץ 10 בממיר.

אם יושג הסכם, התוצאה תהיה אותו מספר ערוצים, בערוץ 2 תשדר קשת, ובערוץ 10 – הכלאה בין 10 לרשת, ובא לציון גואל בזיכיון, ברישיון, הצופה לא ירגיש בהבדל. אלא שלמעשה מקורות המידע יתכווצו, השיח הציבורי יצטמצם, מה שלא הזיק עדיין לשום שליט לא-חשוב-מאיזו-מפלגה.

חדשות 10 רחוקות מלהיות מושלמות. לא פעם מתעורר החשד שחסר שם מבוגר אחראי, נקודת המבט צרה וברנז'אית, הדאחקות לא משעשעות ונוגעות רק למעגל צר מאוד של מקושרים, הלשון עילגת, הפטפוטים לא נגמרים, ועוד כהנה וכהנה פגמים. אבל מדי פעם מובאים שם סיפורים בלעדיים, מושקעים, מעובדים היטב, וזה לא מעט, ודי בהם כדי להצדיק את קיומה של המסגרת.

צריך להודות: אחרי עשר שנים של ערוץ 10 אפשר לומר שלא קיבלנו אלטרנטיבה מובהקת לערוץ 2. הדמיון בין שתי מהדורות החדשות (אפילו בשעת היציאה לפרסומות) מטריד. גם הפגמים דומים. ובכל זאת, יש לפחות תחושה של מבחר, וזה לא מעט. אבל אם אמנם תיסגר חברת החדשות של ערוץ 10, נישאר למעשה עם חברת חדשות אחת בלבד, וזה רע. רע מאוד. גם לערוץ 2, ובעיקר לנו, הצופים.

ועוד עניין אחד קטן, אם תיסגר חברת החדשות של ערוץ 10, המון עיתונאים ושדרים ייפלטו לרחובות, כי לא יימצא אף מקום עבודה אחר שיקלוט אותם, גם אם הם מוכשרים מאוד וחרוצים מאוד ורוצים מאוד לעבוד ויש להם המון מה לתרום. אולי זה לא יבוא לידי ביטוי בגרפים של נתוני האבטלה בישראל. וגם אם תהיה עלייה קלה, לא יהיה מי שיפרשן אותה בטלוויזיה.

נכון, חדשות זה דבר יקר, ואי-אפשר לדרוש מאנשי עסקים להפסיד עוד ועוד. אפשר רק להסיר בפניהם את הכובע על שהם ממשיכים לממן את הדבר הזה כל-כך הרבה זמן. אבל אם חשבנו פעם שהשוק החופשי ידאג לכל צרכינו ויסדיר הכל, עכשיו אנחנו מקבלים שיעור: אי-אפשר לסמוך לאורך זמן על שידור מסחרי, גם אם כוונותיו טובות ואציליות.

מה שמחזיר אותנו לשידור הציבורי. בישראל אין שידור ציבורי. יש חוק לשידור הציבורי, הוא חוק רשות השידור, אבל בפועל זה שידור ממשלתי, וזה ממש לא אותו הדבר. האווירה שיוצרת ההנהלה ברשות השידור רק מדגישה ומעצימה את המאמצים ההרואיים, לא פחות, שעושים כמה עיתונאים שם כדי לשמור על נורמות מקצועיות ואתיות. כך או כך, התמונה נשארת בעינה, והיא עגומה מאוד.

אמיר טייג ונתי טוקר כותבים ב"דה-מרקר" שראש הממשלה נתניהו ושר התקשורת כחלון "יוּדְעוּ בנוגע לתהליך המיזוג [בין רשת לערוץ 10] וכי הם תומכים בו". על מידת תמיכתו של שר התקשורת אפשר ללמוד מכך שהוא מכריז כי "לא ניתן להחשיך את המסך של ערוץ 10". אף מלה על מה ישודר במסך הזה, ואף מלה על חדשות 10. אותן כנראה אפשר להחשיך. כך יוצא כחלון גם שומר על תדמית הדואג לאזרח, וגם מסלק מטרד לשלטון.