דברים שנאמרו
"הנחת העבודה שלנו היא שהם בחיים", אמר שר הביטחון משה יעלון יומיים לאחר החטיפה. "צריכה לעמוד לנגד עיניכם ההנחה שהחטופים בחיים", אמר השר שישה ימים לאחר מכן ללוחמי סיירת מטכ"ל. "המידע שיש בידינו מאפשר להניח את ההנחה הזו שהם בחיים", הצהיר דובר צה"ל מוטי אלמוז יומיים לאחר מכן. "הנחת העבודה היא שהחטופים בחיים", אמר גם ראש הממשלה בנימין נתניהו למחרת. "הנחת העבודה היא שהם בחיים", אמר לכלי התקשורת הרמטכ"ל בני גנץ אחרי עוד יום.
"הבשורה קשה ומקוממת, אבל אף אחד במעגל מקבלי ההחלטות לא הופתע באמת. להפך: הנחת העבודה שליוותה את החיפושים היתה שהחטופים אינם בחיים", כותב היום נחום ברנע במאמר הפותח של "ידיעות אחרונות". "למעשה, כיממה לאחר שהתקבל המידע על החטיפה היה ברור לשב"כ שהנערים ככל הנראה כבר מתים", כותב יוסי מלמן במאמר שתמציתו מתפרסמת בשער "מעריב".
הכותרות
מציאת גופותיהם של שלושת הנערים שנחטפו בגוש עציון, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, תופסת הבוקר בהרחבה את כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים. "נמצאו גופות שלושת הנערים הנעדרים", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", העיתון שעורכיו הבליטו בשבועיים האחרונים רמיזות ברורות לכך שהשלושה ככל הנראה אינם עוד בין החיים. "אחרי 18 יום: נמצאו גופות שלושת הנערים החטופים", מודיעה הכותרת הראשית הקורקטית של "מקור ראשון", העיתון הפונה לבני המגזר שאליו השתייכו הנרצחים.
בנימין נתניהו, משה יעלון ואלוף פיקוד מרכז ניצן אלון במסיבת עיתונאים שנערכה יומיים לאחר חטיפת הנערים (צילום: יונתן זינדל)
ב"ידיעות אחרונות", הצהובון שעורכיו אוהבים לצעוק על הקוראים, משלב עמוד השער בין ריאליזם קר ופלירטוט עם סוגת הסנאף. "בתוך בור, תחת גל אבנים, שיחים ויריעות ניילון, נמצאו גופותיהם של שלושת הנערים", נכתב בראש השער, המעוצב הבוקר בפורמט דמוי ברודשיט. הכותרת הראשית מסכמת את המידע החדש בשפה המובנת למשכיל ולהדיוט: "הסוף המר".
את המרכיבים הללו תופרת יחד תמונה רחבת ידיים, המספקת לשער של "ידיעות אחרונות" את המימד הרגשי והמימד הלאומי גם יחד: דגל ישראל ענק המתנוסס בחשכה, סמוך למקום מציאת הגופות, ומולו נערות אבלות מתחבקות. לידן ניצבת תלולית אבנים מאולתרת שבראשה הניח מישהו ארגז קרטון שעליו שורבט הציטוט "ואומר לך, בדמייך חיי", ומתחתיו השמות "אייל, גיל-עד, נפתלי". בפינה נכתב בכתב יד נשי למראה: "ה' ייקום דמם".
"בדמי ימיהם", נכתב בכותרת הראשית של העיתון הנפוץ בישראל, "ישראל היום", בפונט אדום גדול על רקע שחור. הכותרת הראשית של "מעריב" היא "נרצחו בידי חיות אדם", ציטוט מפי ראש הממשלה נתניהו. ב"ישראל היום", שעורכיו אינם מפספסים הזדמנות להסגיר כי העיתון היוצא תחת ידיהם הוא למעשה ביטאון פרטי של לשכת ראש הממשלה, מאמצים את הדימוי החריף שהשמיע אתמול וממסגרים אותו כעובדה. "נמצאו גופות גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, שנרצחו בידי חיות אדם", נכתב בכותרת בולטת על השער. בצד נכתבו המלים "מדינה באבל".
הנחת העבודה
"גילוי גופותיהם של שלושת הנערים החטופים אמש מאפשר כעת פרסום פרטים שנאספו לאורך 19 ימי הפרשה – ושהתקשורת היתה מנועה מלפרסמם מתוקף צווי איסור פרסום והנחיות הצנזורה הצבאית", כותבים ב"הארץ" עמוס הראל ויניב קובוביץ.
"מציאת הגופות מאמתת את ההערכה המוקדמת: נראה שהנערים נרצחו זמן קצר לאחר החטיפה", הם מוסיפים, ומציינים כי בשיחת הטלפון של אחד הנערים למוקד 100 נשמעו "רעשים עזים", ככל הנראה יריות. עוד מציינים הראל וקובוביץ שבמכונית השרופה שהותירו מאחור הרוצחים, שנמצאה זמן לא רב לאחר החטיפה, נמצאו תרמיל וכמה "סימני קליעים".
כתב חדשות ערוץ 2 גיא פלג, פייסבוק, 30.6.14
"המטרה העיקרית של מבצע 'שובו אחים', מציאת החטופים, הושגה אמש", כותב ב"הארץ" עמוס הראל, בטור פרשנות שכותרתו "סכנת חמורה להידרדרות בטחונית". "התוצאה הטרגית – איתור גופות ולא חטופים חיים – תואמת את ההערכה הסבירה של כל מי שהיה שותף לתמונה המודיעינית מהחקירה בשבועיים האחרונים. ניתוח אופן הפעולה של חוליות חטיפה קודמות הוביל מראש למסקנה כי קיים בקושי שמץ של סיכוי שאחד החטופים שרד איכשהו.
"הסוף הנורא של הפרשה צריך לפתוח לדיון מחודש את התנהלות הממשלה וזרועות הביטחון לאורך התקופה הזו. החזרה התכופה על הנחת העבודה שהשלושה בחיים (שנסמכה בעיקר על העדר ממצא חלוט בדבר מותם), טיפוח התקוות הפומבי, הפסטיבל בחלק מכלי התקשורת סביב המשפחות – כל אלה מעלים את השאלה אם לא היתה כאן הגזמה, שיצרה ציפיות מופרכות בציבור".
ב"מעריב" מתייחס לפן הזה של הפרשה בן כספית. "בדיעבד, לא היתה לנו כאן חטיפה", כותב כספית במאמר פרשנות שתמציתו נדפסת על שער העיתון. "היה פיגוע. עוד פיגוע בשרשרת. יותר קשה מהקודם (רצח נצ"מ ברוך מזרחי), אבל לא שום דבר שלא ראינו בעבר. מה הפך את זה לאירוע טראומטי כל-כך ומתמשך? העובדה שהוא הוכרז כחטיפה".
על הסדקים בחומת ההסברה הישראלית כתב כאן עוזי בנזימן לפני ארבעה ימים.
המשטרה
"ועדת הבדיקה לטיפול המשטרה בחטיפה: קצינים יודחו בשל כשל חמור בהתנהלות", מודיעה כותרתה של ידיעה ב"הארץ" (יניב קובוביץ). "מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יוחנן דנינו, שחזר לישראל מניו-יורק רק יומיים לאחר תחילת אירוע החטיפה, הורה על הקמת הוועדה לאחר שהבין כי קיימת ביקורת ציבורית קשה על התנהלות המשטרה ובכיריה באירוע", נכתב בתוככי הידיעה.
הנקמה
מאמר הפרשנות הראשון המוגש הבוקר לקוראי "ישראל היום" נדרש לשאלת הנקמה. "התגובה: לא אם, אלא כמה", מתמצתת כותרת המאמר, שעליו חתום יואב לימור, בהתבסס על הערכה שמסר לו שר בקבינט. "חמאס אחראי, חמאס ישלם", קוראת כותרת המבוססת על דברים שאמר נתניהו אתמול בישיבת הקבינט המדיני-בטחוני.
"לחסל את שליחי תרבות המוות", קוראת כותרתו של מאמר חריג בגודלו מאת דרור אידר, המתפרסם במדור הדעות של החינמון. "חובתנו לפעול במלוא הכוח נגד שליחי המוות, סייעניהם, התשתית הצבאית והאזרחית שלהם, מקורות המימון, משפחותיהם, חמולותיהם, כל מי שיודע ומהנהן ושותק", כותב אידר, במה שיכול גם להתפרש כקריאה להוציא להורג בני משפחות קרובים ורחוקים של חשודים.
"החברה הערבית, בתא המשפחתי ('רצח על כבוד המשפחה') כמו בחיים הפוליטיים, מתיישרת על-פי הסמן הקיצוני והאלים. אין לה ברירה והיא לא מצליחה לבנות צורת חיים אחרת. ההבדל התרבותי, הסוציולוגי והמוסרי הזה הוא שעומד בשורש הבעיות בין ישראל לשכנותיה", כותב אריאל כהנא במאמר שתמציתו מתפרסמת על שער "מקור ראשון". "לתלות את רוצחי חמאס" היא כותרת מאמר המערכת של העיתון, שעליו חתום אסף גולן. גולן מייחס את מעשה הרצח, ומעשי רצח נוספים שבוצעו בשנים האחרונות, ל"עולם הערבי".
חיילי צה"ל באזור מציאת הגופות, אמש (צילום: נתי שוחט)
הפרשן הצבאי של "ישראל היום" משמיע טענה החוזרת הבוקר גם במאמרים של כותבים אחרים: מבחינת צה"ל, מאגר מטרות חמאס בגדה המערבית קרוב למיצוי, ועל כן יהיה זה הגיוני להפנות את התגובה למטרות של חמאס ברצועת עזה. במהלך הלילה, לאחר מועד ירידת העיתונים לדפוס, אכן תקפו כלי טיס ישראליים ברצועת עזה.
"אמנם לא הוכח קשר בין החוטפים להנהגת חמאס ברצועה, אבל שיגור הרקטות של הימים האחרונים נותן לישראל צידוק-לכאורה לפעול גם בדרום", כותב לימור, ובהמשך המאמר מוסיף את הדברים הבאים: "עד כה יצרה החטיפה הבחנה ברורה בין פלשתינים 'רעים' לפלשתינים 'טובים': חמאס, שחטף ורצח הנערים, הוא הרע, אבו-מאזן – שגינה זאת בתוקף, הוא הטוב. מכאן שפעולה נגד הרשות עלולה לחזק את חמאס ולהחליש את ישראל, ובמהופך: מיקוד הפעולה נגד חמאס יחזק את אבו-מאזן ובמשתמע גם את ישראל".
ב"ידיעות אחרונות" הרוח אחרת. "מבחן המנהיגות של נתניהו", קוראת כותרתו של מאמר מאת אלכס פישמן, המתפרסם בכפולה השנייה של העיתון. "ענישה, תחושות זעם ונקם הן לא תוכניות עבודה", קובע פישמן בפתיח, ומוסיף בהמשך: "כאן אסור לשלוף מהבטן. לפני שניתנת הפקודה לפתוח באש צריך לבחון את היכולות הצבאיות, לבדוק את היקף בנק המטרות ואת איכותן, וצריך גם לדבר עם האמריקאים ועם האירופים. רק לא ללכת עם הראש בקיר ובמקום להשיג הרתעה לסיים את המהלך עם חמאס מחוזק הזוכה לסימפטיה בינלאומית, עם עוד דו"ח גולדסטון ועם בידוד בינלאומי. בסרט הזה כבר היינו.
"עכשיו, על רקע גילוי הגופות, רצה ישראל בעיניים פקוחות, כמעט מרצון, לעוד סיבוב אלים, גדול, מול החמאס ברצועת עזה", ממשיך פישמן, המדגיש כי אינו מפקפק בטענה שלפיה חמאס עומד מאחורי החטיפה והרצח. "בניית האליבי למתקפה הזו החלה עוד לפני שנחשפו הגופות: ראשי עיריות ומועצות בעוטף עזה קראו לצה"ל לפעול, הצבא פירסם את מספר הרקטות שנורו מרצועת עזה בשנה האחרונה, בחודש האחרון ובשעות האחרונות – כך מכינים דעת קהל ומחממים את האווירה – ובמקביל מאווררים את התוכניות הצבאיות".
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" חוזר על אחד המסרים של פישמן גם הפובליציסט יועז הנדל. "מדינה לא נוקמת מהבטן, היא נוקמת מהראש", נכתב במשפט מובלט מתוך הטור, הקורא ל"גביית מחיר והרגעת השטח". האלוף בדימוס גיורא איילנד חתום על מאמר הקורא לממשלה להסתפק ב"ענישה אפקטיבית". "למרות הדחף להעניש את חמאס, ספק אם פעולת ענישה בעזה תהיה אפקטיבית", הוא כותב. "האופן העגום שבו הסתיים אירוע החטיפה, יחד עם מצבו הקשה של חמאס בעזה, יוצרים הזדמנות לפעולה שתשיג תוצאה אסטרטגית למשך זמן רב. עדיף שלא לבזבז אותה על פעולה לשם גמול וענישה בלבד".
איתן הבר, תחת הכותרת "הדם רותח", כותב ש"בשעה ששורות אלה עוברות מן המקלדת אל הדפוס, קרוב לוודאי שהתגובה הראשונית של כל אדם בישראל היא: להרוג, לנתץ, להרוס, לאבד, להשמיד". עם זאת, הבר מטיל ספק בתועלת שתהיה למתקפה רחבת היקף. "שוב יודיעו על תקיפת חיל האוויר בעזה? יטילו סגר על העיירה חלחול ותושבת שם שמחת הרמדאן? אצלנו עצובים, אז אצלכם יבכו מחר? ומה עם מחרתיים, והשבוע הבא, ועוד שבועיים וחודש? ואיך נגיב אם מחרתיים, חלילה, ייהרגו תינוקות של בית רבן ברקטות גראד מעזה על גן ילדים באחד מיישובי הדרום?".
פישמן, הפרשן הצבאי, חותם את טורו במלים הבאות: "טיל הגראד החמאסי והמיירט הישראלי טסים עתה זה לעבר זה ואין מי שיסיט אותם מהתנגשות כמעט ודאית. עכשיו צריך להתפלל לחוכמת המנהיג".
התפילות (של דרור אידר)
אחד מתתי-הפרקים במאמרו של דרור אידר מוקדש לאקט התפילה, שכפי שהעיר כאן רפי מן, כבש מקום חדש במרכז השיח התקשורתי סביב סיקור חטיפת הנערים. "החברה הישראלית התוודעה בזמן שיא לכלי נשק עתיק בתולדות אומתנו: התפילה", כותב אידר, ובהמשך מוסיף: "היו כאלה שנבהלו מהתעוררות הדתית הזאת, אבל רובנו התפללנו. כל אחד בדרכו ובסגנונו. הלגיטימציה שניתנה לתפילה במרחב הציבורי לא תתפוגג, אלא תתמיד".
התפילות למען שובם של הנערים בשלום לא נענו. אידר מכיר בכך במאמרו. מטרתן, לדידו, אחרת. "הזכה שבתפילות אכן תחזיר – אם לא את המתים, אז את אלה שנותרו אחריהם, להיצמד יחד בכוח המלים העתיקות ולזכור מהיכן באנו ולאן אנחנו הולכים".
כסף
"תשלומי הפנסיה לפורשי מערכת הביטחון: 564 מיליון שקל בחודש" (מוטי בסוק, "דה-מרקר", כותרת ראשית).
ענייני תקשורת
"ישראל היום". מדור ביקורת הטלוויזיה של "ישראל היום" מוקדש לסיקור מציאת גופות החטופים בערוצי טלוויזיה שונים. חלק הארי של הטור מוקדש לסיקור בערוץ 2. היתר מוקדש לסיקור בערוץ 1 (בערוץ הטלוויזיה הציבורי לא פיספסו גם אתמול הזדמנות לחולל פארסה מביכה). בערוץ 2, כותב המבקר אסף שלונסקי, הציגו פריסה "מהירה ומרשימה"; בערוץ 1, מנגד, הפגינו "שיקול דעת תמוה". ערוץ 10, כבדרך כלל במדור ביקורת הטלוויזיה של "ישראל היום", כלל אינו מוזכר.
השידור הציבורי. במדור המאמרים של "הארץ" מתפרסם היום מאמר מאת רביב דרוקר, המוקדש לזהותו האפשרית של מנכ"ל רשות השידור החדשה לכשתוקם.
"סעיף 37 לחוק החדש קובע שמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי החדש צריך להיות בעל רקע עיתונאי או בעל רקע ניהולי משמעותי", כותב דרוקר. "המנכ"ל הזה הוא גם 'העורך הראשי', כלומר, על-פי החוק הוא האיש החשוב ביותר בשרשרת, שמחליט אם לפרסם דבר מה או לא, ובאיזו צורה. בעיני זו טעות חמורה. מנהל שבנה את הקריירה שלו על ייצור כסף מגבינות לבנות אינו מצויד בכלים הנכונים להכריע אם להתנצל או לא בפני שלדון אדלסון, והאם צריך לפרסם את פרשת 'ביבי טורס'. העיתונות אינה מוצר לוואי, שדי לך אם תיקח איזה סגן טוב וכבר אתה יודע להחליט בו".
שר החינוך, שי פירון (צילום: יוסי זליגר)
עושים לביתם. היום הוא ה-1 ביולי. במוסף "24 שעות", שהקדיש אתמול את כתבת השער שלו לראיון תיקון נזקים עם שר החינוך, הרב שי פירון, מתפרסם מה שנראה כמו תחילתו של שיתוף פעולה יומי בין "ידיעות אחרונות" למשרד הממשלתי שבראשו עומד השר. עמ' 14 במוסף מוקדש כולו לפרויקט "מחנכים מסביב לשעון" של משרד החינוך, בצירוף סמליל הפרויקט, שבו נעשה שימוש בשיתופי הפעולה התוכניים של "ידיעות אחרונות" עם משרד החינוך גם בשנה שעברה.
לילדים הקוראים, משום מה, את עיתון הנייר "ידיעות אחרונות", מגישים העורכים ו/או לקוחות התוכן השיווקי שלהם ידיעה על יריד תעסוקה לחופש (רותם אליזרע), תשבץ פתיר ותשובה מטעם "הקו החם של משרד החינוך" לקושייה מאת ילדה בת 12. פרסומת גלויה המשובצת בתחתית העמוד מזמינה את הקוראים להיכנס לאתר משרד החינוך. גם לה, כמו לתוכן המוצג כמערכתי, מצורף סמליל הפרויקט.
ידיעת יחצנות המתפרסמת במה שאמור היה להיות השער האחורי של העיתון מקדמת גם היא את המיזם. "הבוקר ייפתחו הקייטנות של משרד החינוך – 'בית-הספר של החופש הגדול' – לתלמידי כיתות א' וב' ב-63 רשויות מקומיות בארץ", נכתב בידיעה, שגם עליה חתום הכתב רותם אליזרע.