בסוף-השבוע הזה עיינתי בארבעה עיתונים: "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום". קראתי כמה מאמרים, נכתשתי בהערכות בנוגע לבחירת הנשיא, בנעשה בנמל אשדוד ובסיפור הצהוב והקשה על עיר שלמה שחגגה על אומללה שאוהבת לעשות את זה עם ילדים. בזכות האינטרנט יכולתי לצפות בשלושת יומני השבוע בערוצים 1, 2, ו-10. בכולם היו כתבות צפויות פחות או יותר, ורק איילה חסון טרחה והביאה ידיעה בלעדית. אצלה באולפן ישב גם הכתב לענייני ערבים, וזה חשוב מפני שגם הוא לא דיבר על הדבר שאף אחד לא מדבר עליו:

נכון להיום, יותר מ-60 אסירים פלסטינים שובתי רעב מאושפזים בבתי-חולים בישראל ונשקפת להם סכנת חיים. היום הוא היום ה-37 לשביתת הרעב שבה פתחו כ-90 עצורים מינהליים פלסטינים במחאה על מעצרם המינהלי. בינתיים הצטרפו לשביתה יותר מ-150 אסירים, כמה מהם מינהליים ואחרים שפוטים. מדובר בכדור שלג שסוחף את בתי-הסוהר, והדיו מתגלגלים בשטחים. על-פי האתר של רופאים למען זכויות אדם (רל"א), משרד הבריאות נערך לקראת אשפוז המוני, והוחלט לפזר את שובתי הרעב לבתי-חולים נוספים. גם לאיכילוב בתל-אביב הם הגיעו.

אפשר וראוי לדון על שיטת המעצר המינהלי הבעייתית ועל הדילמה שבטיפול בשובתי רעב – הממשלה מבקשת, בעקבות השביתה, להעביר חקיקה מהירה שתאפשר האכלה בכוח; אפשר וראוי לדבר על ההשלכות של פיצוץ המשא-ומתן לשלום על השביתה; ואפשר וראוי לדבר על המשמעות שתהיה לשביתה הזאת על הנעשה בשטח.

אז איך זה שאף אחד לא מדווח על כך? הרי יש כתבים צבאיים, כתבים לענייני ערבים וכתבים לענייני שטחים, ויש עורכים בדסק, ואנשי חדשות חוץ, ואף אחד, אפילו לא צדיק אחד בסדום, חושב שצריך לדווח על שביתת רעב המונית? שכדאי שהציבור יידע, או לפחות שזכותו לדעת – בדיוק כפי שזכותו לדעת על האשה מקריית-גת? גם אם אתם אומרים ש"ימותו הערבים האלה אם זה מה שמתחשק להם" – לסיפור הזה תהיה השלכה על חייכם. נכון, אתם לא חייבים לדעת ואולי לא רוצים לדעת: אבל מי יש מישהו שתפקידו להעמיד בפניכם את המידע בצורה חדה וברורה. זאת אחריותו. מה שאנחנו מקבלים זאת צנזורה עצמית שהשתלטה על כל כלי התקשורת.

אליעזר יערי הוא עיתונאי

הערת המערכת, 2.6: ב"הארץ" סיקרו את שביתת האסירים באופן סדיר לפני יום שישי הנזכר בטור. ככל שמשתמע ממנו אחרת - עם אנשי "הארץ" הסליחה (ש.ט).