שחיתות
מעצרה של אישיות מושמצת שעמדה במרכזם של טורי ביקורת וכתבות תחקיר כובש היום שטחים נרחבים בשערי כל העיתונים. באופן חריג, המסגור דומה: הצדק נעשה, או לפחות עומד להיעשות. אלון חסן, יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד, חשוד בביצוע שורה של עבירות שחיתות ובכללן קבלת שוחד. נוסף לו נחקרים כעת 15 עובדים ועובדים לשעבר בחברה הממשלתית, כמה מהם בכירים, בגין מעורבותם במה שמוגדר בשער "כלכליסט" כ"מנגנון לקידום חברות שבשליטת מקורביהם תמורת השתתפות ברווחים וטובות הנאה".
ב"הארץ", העיתון שמוספו הכלכלי היה העקבי ביותר בחשיפת התנהלותו של חסן בשנים האחרונות, מקדישים למעצרים הפניה בינונית בחלק העליון של השער, עמוד בקונטרס החדשות ואת מאמר המערכת. "בעקבות החשיפות ב'הארץ' ו'Themarker'", מודיעה כותרת גג אדומה במרכז שער "דה-מרקר", ובתחתיתו מופיעה תזכורת בנוגע לפרשות נמל אשדוד שצפו בתחקירי העיתון.
"אלון חסן, 42, נחשב כבר שנים לאיש החזק בנמל אשדוד", כותבת שרון שפורר בבוקסה ביוגרפית על האיש שעמד במרכזם של תחקירים שיצאו תחת ידיה ותחת ידי כתב "דה-מרקר" אבי בר-אלי. "הוא התחיל לעבוד בנמל לפני יותר מ-20 שנה, כ'בן ממשיך' – מסלול ייחודי של נפוטיזם בחסות החוק, שקיים עד היום בחברות הממשלתיות".
בר-אלי חתום יחד עם יסמין גואטה על הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת, המסכמת את החשדות נגד חסן ועמיתיו, ובהם המנכ"ל לשעבר שוקי סגיס. על חצי עמוד, משמאל לתצלומו של חסן לוחש על אוזן פרקליטו אתמול בבית-המשפט, נדפסות תזכורות נוספות לפרסומים קודמים ב"הארץ" וב"דה-מרקר". כל התוכן המערכתי של היומון הכלכלי בעמודים 2–11 מוקדש לחקירה, שאתמול הפכה גלויה.
נמל אשדוד, 9.6.13 (צילום: יצחק הררי)
בגליון "גלובס" מאמש, שירד לדפוס לפני שהותר לפרסם את שמות העצורים, מוקדשת לפרשה הכותרת הראשית. "עובד לשעבר בנמל אשדוד סיפר לנו הבוקר שאין חדש תחת השמש, זו רק העוצמה של הבוטות וגובה המקפצה שהשתנו", כותב שי ניב בטור שראשיתו מתפרסמת על השער. "אי-אפשר להעדיף מכולה של חברה אחת על פני השנייה ברגע שהיא כבר ברציף", מצטט ניב דברים שאמר לו העובד, "אז מה שהיו עושים תמיד זה להכניס אונייה אחת ולהגיד לשנייה שהיא צריכה להמתין בגלל איזו סיבה שלא תהיה".
כמו יתר העיתונים, גם ב"גלובס" מתייחסים לשניים מהנחקרים הבכירים, ששמותיהם היו אסורים לפרסום במועד סגירת העיתון. "בין הנחקרים: דמות מוכרת מעולם הספורט וחברו המיליארדר", נכתב בכותרת המשנה של ההפניה בשער, ובהמשכה נוסף פריט המידע הבא: "הפסקת מסחר במניות שמן בבעלות ג'קי בן-זקן ואברהם נניקשווילי: 'חלק מבעלי השליטה עוכבו הבוקר לחקירה'". הרמז העבה חוזר על עצמו ב"כלכליסט" וב"דה-מרקר", שירדו לדפוס לפני שהותר לפרסם את שמותיהם של שני הנחקרים.
ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", היורדים לדפוס מאוחר יותר, מוזכר שמו של בן-זקן. "ידיעות אחרונות" הוא הבוקר העיתון היחיד שבו נכתב במישרין שנניקשווילי נחקר ונשלח למעצר בית. בכל העיתונים מוזכר שמו של גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר בעל האספירציות הפוליטיות, שכיהן בתפקיד בכיר בחברת שמן ומסר אתמול עדות בפרשה ("לא חשוד", מדגישים עורכי "ידיעות אחרונות" בכיתוב הנדפס מתחת לתצלום מחמיא שלו).
החברה של בן-זקן ונניקשווילי, שבה כיהן אשכנזי כיו"ר הדירקטוריון, שילמה על-פי החשד סכומים מופקעים לחברות הקשורות לאלון חסן. "לפי החשד, הם קיבלו בתמורה לכך שירותים שונים בנמל על-ידי חסן", מציינים ב"ידיעות אחרונות" ירון דורון, עופר פטרסבורג, מתן צורי וטובה צימוקי.
ב"ממון" חושף צח שפיצן פרוטוקול של דברים שנאמרו בישיבת דירקטוריון נמל אשדוד לפני שנה, שבה דנו הנוכחים בין השאר באלון חסן ובחברות הקשורות אליו. "הנמל מלוכלך? הרציפים מטונפים? מזל שלאלון חסן יש גם חברת ניקיון", נכתב בחלקה העליון של הכתבה, בהקשר של חברת חומרי ניקוי הקשורה לחסן. "שביתות? עיצומים? לא אם עובדים עם חברת שירותי הנמל שבבעלות חבר קרוב של אלון חסן", נכתב בחלק המוקדש לחברת דנה-לוגיסטיקה. "זקוקים לעזרה עם הובלת מכולות? החברה של אלון חסן תפתור לכם את כל הבעיות", נכתב בהקשרה של חברת בן-עידן הובלות.
"אמנם מדובר בתיק פשע אוניברסלי קלאסי, עם ועד עובדים חזק ומושחת, אבל גם בתיק פשע עם טעמים ארצישראליים מובהקים", כותב ב"מעריב" אמיר זוהר. "אלון חסן ותומכיו, שהשתייכו בעבר לגרעין הקשה של מרכז הליכוד והוגלו ממנו בגלל כוחנותם הכלכלית, עוד מסוגלים להניף את דגל הקיפוח החברתי-מזרחי, כפי שכבר רמזו מאז הודיעו על מעבר למפלגת העבודה".
"מי שיבקר בביתו של אלון חסן ברובע ט"ו באשדוד, שאליו עבר לפני כמה שנים עם אשתו סימה וארבעת ילדיהם, יתקשה לזהות את בעל הבית כמנהיג פועלים ארצישראלי", כותבת שפורר ב"דה-מרקר". "בכל הנוגע לסגנון חיים, סמלי הסטטוס שאימץ חסן – שעלות שכרו השנתית כ-570 אלף שקל – משייכים אותו לאלפיון העליון. ביתו מוקף החומה אמנם לא ניצב בשורה אחת עם האחוזות של ארסוף או סביון, אבל שתי קומותיו, בריכת השחייה שבחצר ומכוניות היוקרה החונות לידו מרחיקות אותו מאוד ממאפייניו של שיכון עובדים".
לפי אמיר זוהר, חלק ממה שהאיץ את מפלתו של חסן קשור בהפיכתו לפנים מוכרות גם מחוץ לאשדוד. "התקשורת החוקרת עוקבת אחרי חסן מימי הזוהר של אריאל שרון צפונה. בדרך נשלחו לכלא אנשי ציבור, כולל מקורבים כמו עמרי שרון, אבל זה לא הרתיע אותו ולא מנע ממנו להמשיך לנקר עיניים עם עושר מוחצן וביורוקרטיה אנרכיסטית ממש, מה שהביא עד לקצה את התקשורת ואפילו את המשטרה, שהתעוררה רק אחרי אינספור תחקירים על האימפריה של חסן".
ליאור גוטמן ב"כלכליסט" כותב על הזווית הממשלתית. "איך שלא הופכים את זה – נמל אשדוד הוא מדפסת כסף. לפי נתוני רשות החברות הממשלתיות, שהתפרסמו רק החודש, סיים הנמל את 2013 ברווח נקי של 121 מיליון שקל. את שנת 2012, לכאורה שנת שיא בפעילותו של אלון חסן והחברות שלו, סיים הנמל ברווח גדול עוד יותר של 192 מיליון שקל. ומעל הכל בולט הנתון הבא: בשנתיים האחרונות העביר נמל אשדוד לקופת המדינה דיבידנד של 544 מיליון שקל. למעשה, מבין 94 חברות ממשלתיות, רק עשר העבירו דיבידנד למדינה בשנה שעברה, ורק רפאל סיפקה סכום גדול יותר מזה שהעביר נמל אשדוד".
הנתונים הללו ואחרים, כותב גוטמן, מעלים תהיות. "על רקע החשדות החמורים שהתפרסמו אתמול, שלפיהם בכירי נמל אשדוד לקחו לכיסם כסף השייך לציבור, והמעצרים שליוו אותם – קשה שלא לתהות, היכן היו הרגולטורים עד היום? למה לקח לממשלה כל-כך הרבה זמן לנסות לבלום את השערורייה לכאורה שהלכה והתפתחה לה מתחת לאף?".
גוטמן לא עונה על השאלות, ומותיר לקוראים לחבר את הנקודות בעצמם. בהמשך הטור הוא מזכיר חשיפה של "כלכליסט" משלשום, על האופן שבו "אלון חסן ושותפו לראשות ועד הנמל אבינועם שושן יושבים בכל צומתי קבלת ההחלטות בעיריית אשדוד". שושן, נכתב בדיווחים החדשותיים, ימלא את מקומו של חסן בוועד.
"ישראל היום", 28.5.14
ב"ישראל היום", העיתון שעורכיו אוהבים לציין כי הם לוחמים בשחיתות (אתמול, במקרה, הובאה ההצהרה הזאת בשער), מתענגים כמו כל יתר העיתונים על הפרשה העסיסית ומרובת הסיפורים והאישים הצבעוניים.
בניגוד ליתר העיתונים, המקפידים להזכיר לקוראיהם את הפרטים הבלעדיים שנחשפו אצלם לראשונה, העיתון הנפוץ בישראל מגיע לקוראיו בידיים ריקות. במקום גזירי העיתונים שאין, לדיווחים בעיתון זה נלווה סמליל שנועד להמחיש לקוראים כי "ישראל היום" נאבק בשחיתות: תמרור "עצור" ועליו המלים "המאבק בשחיתות".
"ישראל היום", שבעליו ככל הנראה הזרימו לחשבונותיו סכומי עתק שספק אם נראו אצל המתחרים בשנים האחרונות, לא הצליח (ואולי כלל לא ניסה) לטפח כתבים חוקרים שיחשפו פרשות ומידע חדש על גופים ואישים חזקים בשלטון ובמשק. החינמון, כלי תקשורת ריכוזי שעורכיו מקפידים לשרת את ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל, יודעים אולי שהאחריות בפרשיות שחיתות נחלקת לשתי רמות עיקריות: זו שמבצעת את הפשע, וזו שכשלה במניעתו. קל לקבוע היכן מתחילים תחקיר, קשה יותר לקבוע מתי ואיפה להפסיקו. הכי קל לוותר מראש.
העורך הראשי של "ישראל היום", עמוס רגב, במשרדי העיתון (צילום: משה שי)
אשל
ב"גלובס" ממשיכים לעקוב אחר עסקת המיליונים שתפר נתן אשל, מקורבם של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו, עבור חברה-בת של מקורות. "רשות החברות הממשלתיות דורשת מחברת מקורות הבהרות לגבי ההתקשרות עם נתן אשל, מקורבם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה", כתבו עמירם ברקת ויובל אזולאי בגליון אמש של יומון הערב הכלכלי.
נתן אשל. 20.5.12 (צילום: נועם מוסקוביץ)
"בתגובה לפניית 'גלובס' מסר האוצר כי על ההתקשרות עם אשל חלה חובת עריכת מכרז, משום שמקורות היא חברה ממשלתית, ואולם מקורות, הפועלת בחו"ל באמצעות החברה-הבת מקורות-ייזום, אינה עורכת מכרזים לבחירת הסוכנים המייצגים אותה ואינה מפרסמת את שמותיהם או את תנאי ההתקשרות עימם", נכתב בידיעה.
כתבי "גלובס" מציינים כי לנוכח הצלחתו של אשל בהשגת חוזה לטיהור מים במקסיקו, כעת שוקלת חברה ממשלתית נוספת, התעשייה האווירית, לשכור את שירותיו כמקדם מכירות. אשל, נכתב עוד, מסרב למסור התייחסות כלשהי למידע בעניינו.
גד ליאור ב"ידיעות אחרונות" מזכיר: "אשל, ששימש ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה ונחשב מקורב מאוד לבני הזוג נתניהו, הורשע בבית-הדין המשמעתי של עובדי המדינה בהתנהגות לא הולמת כלפי עובדת במשרד ראש הממשלה, לאחר שנכנס למחשב שלה, הפיץ פרטים אישיים שלה וצילם עובדת מתחת לחצאית. בהסדר טיעון קיבל אשל נזיפה חמורה והוא פרש משירות המדינה, תוך התחייבות שלא לשוב לעבודה בה".
ב"ישראל היום" נמנעים מלסקר את הצלחתו העסקית של אשל, ממייסדי החינמון ומי שהיה סמנכ"ל בו.
העתיד
"מה משותף לג'קי בן-זקן, לשותפים של אלון חסן ולנמל אשדוד? כולם תרמו לרב פינטו", נכתב בכותרתה של ידיעה מאת שרון שפורר ב"דה-מרקר", המצביעה על קשר אפשרי בין פרשות נמל אשדוד לתנועות הכספים של הרב החשוד בפלילים. פינטו חזר אתמול לישראל כדי להעיד בפרשייה שבה הוא חשוד בהענקת טובות הנאה לקצין משטרה בכיר, שהתפטר בעקבות החשדות. שיבתו מסוקרת בהרחבה בכל העיתונים.
"הפרקליטות ביקשה מהעליון לפתוח את תיק טלנסקי: 'לתקן את המעוות'", מודיעה כותרתה של ידיעה מאת רויטל חובל ב"הארץ". "לטענת פרקליט המדינה, ההקלטות שסיפקה זקן עשויות לשנות את ההחלטה בפרשה. תיק ראשונטורס לא ייפתח", נכתב בכותרת המשנה. כותרות בולטות על ההתפתחות בהליך המשפטי מתפרסמות בכל העיתונים. ב"הארץ" זוהי הידיעה המרכזית בעמ' 5. ב"ישראל היום" זו הידיעה המרכזית בעמ' 7. ב"מעריב" מקדישים לאולמרט את רוב כפולת 12–13. ב"ידיעות אחרונות" נדפסת הידיעה בנושא רק בעמ' 22.
תקציב הביטחון
לאחר שאתמול נעדרה מ"ידיעות אחרונות" ידיעה על האיומים העדכניים שהפיצה מערכת הביטחון בניסיון לקבל תוספת תקציבית, היום שב הכתב הצבאי יוסי יהושוע לעסוק בסוגיה. תחת הכותרת "כנפיים מקוצצות" ("צה"ל ביטל תרגיל אווירי גדול") חוזר יהושוע על מידע לא נכון שהוא מספק לקוראיו מעת לעת בחודשים האחרונים. לפי יהושוע, לאחרונה חל "קיצוץ" בתקציב הביטחון.
בשנה שעברה אמנם הצהירו במשרד האוצר על כוונה לקצץ את תקציב הביטחון, אולם לפני תום השנה הוחלט להעביר למערכת הביטחון תוספת, ותוספת נוספת עבור שנת 2014. למעשה, לא רק שתקציב הביטחון לא קוצץ, הוא דווקא גדל.
כמו בידיעות קודמות של יהושוע, גם בידיעה המתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" לא מובאות הטענות על "קיצוץ בתקציב הביטחון" מפי גורמים כלשהם במערכת הביטחון, המעדיפים להתבטא באופן עמום יותר. מי שחתום על המלים "הקיצוץ בתקציב הביטחון" הוא העיתונאי, הבוחר שוב (1, 2, 3, 4, 5) להתמסר לאינטרס הישיר של מושאי סיקורו ולקחת על עצמו את מלאכת הפצת המידע המטעה שמשרת את מטרותיהם.
אין מדובר בשגיאה מקרית. בעבר הודה יהושוע כי למעשה תקציב הביטחון לא קוצץ. אף על פי כן, היום הוא ממשיך למסור לקוראיו דיסאינפורמציה.
אשכנזי
"חשד: לשכת אשכנזי הדליפה מידע מסווג", מודיעה כותרת בולטת במעלה שער "הארץ". כתבי העיתון עמוס הראל ויניב קובוביץ מדווחים על ההתפתחויות בחקירת "פרשת מסמך הרפז", ההופכת לאטה ל"פרשת אשכנזי". מהחקירה עולה כי הרמטכ"ל לשעבר נהג להדליף לעיתונאים נבחרים "מידע מסווג ביותר" על "פעולות סודיות, בהן מבצעי מודיעין מעבר לגבול שזכו מאוחר יותר לתשומת לב בינלאומית".
הראל וקובוביץ אינם נוקבים בשמותיהם של אותם עיתונאים, אך מציינים כי בשבועות האחרונים הוזמנו למסור עדות כמה "עיתונאים בכירים – בעיקר כאלה שנהנו מקשרים טובים עם אשכנזי ואנשיו". גורמים בלתי מזוהים ששוחחו עם כתבי "הארץ" העריכו באוזניהם כי "החשדות הנחקרים בפרשת הרפז באשר לעבירות בטחון מידע חמורים לאין שיעור מאשר בפרשת ענת קם".
טירה
"ההערה הגזענית של עודד טירה", נכתב בשחור על גבי צהוב בשער "ידיעות אחרונות", מעל דיוקנו הזעוף של האיש. האמירה המיוחסת לטירה, יו"ר המועצה הלאומית לספורט, קשורה בדעה שהשמיע על קבוצת הכדורסל מכבי תל-אביב, על רקע זכייתה בגביע אירופה: "לא כולם אהבו ששיחקתם עם חמישה כושים".
עודד טירה (צילום: פלאש 90)
כתב הספורט משה שיינמן כותב בעמודי החדשות של העיתון כי "התעשיין עודד טירה" חזר על האמירה בכמה גרסאות בישיבה הראשונה של הגוף שבראשו הוא עומד, "שהיתה אמורה להיות ישיבת בכורה חגיגית".
"המועצה, שהוקמה בידי שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, נחשבת לגוף-העל שתפקידו להמליץ על גיבוש אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח לצד חלוקת המשאבים הציבוריים המופנים לטובת הספורט במדינה", מציין הכתב. מאוחר יותר, נכתב עוד, התנצל טירה על דבריו.
עמיר פלג, בטור נלווה הזוכה להפניית השער "לפטר ועכשיו", מסביר את קריאתו להדיח את האיש באמצעות השוואת ההתבטאות האומללה שלו להתבטאות אומללה אחרת: זו של בעל קבוצת הכדורסל האמריקאית לוס-אנג'לס קליפרס, שנתפס באמירה גזענית, הורחק מהליגה ונקנס במיליונים. "בישראל מתייחסים לאנשים שחורים כמו כלבים" היא אחת האמירות שיוחסו לבעל ההון היהודי-אמריקאי. הטור נחתם במסקנה שלפיה "בישראל יש עדיין אנשים חשוכים, שמתייחסים לאנשים שחורים כמו לכלבים".
"ידיעות אחרונות" הוא הבוקר העיתון היחיד המקדיש הפניית שער לתקרית, שפורסמה לראשונה על-ידי שיינמן ב-ynet. ב"ישראל היום", שבאחרונה פירסם בהבלטה מאמר שבו יצא טירה להגנת המודל העסקי הסודי של החינמון, מוצנעת האמירה הגזענית בידיעה בינונית מאת עדי רובינשטיין, שכותרתה מוקדשת לעניין אחר ("מי יחליף את גילי לוסטיג?"). דבריו של טירה, שלפי כתב "ידיעות אחרונות" נאמרו יותר מפעם אחת, מוגדרים ב"ישראל היום" כ"פליטת פה". המלה "כושים" מופיעה רק בפסקה שלפני האחרונה.
ענייני תקשורת
לספור עד עשר. "הנשיא התשיעי", נכתב בגדול מתחת לתצלומיהם של ששת המועמדים לתפקיד נשיא המדינה בידיעה המוקדשת למירוץ ב"ידיעות אחרונות". אלא שהמועמד שייבחר בחודש הבא יהיה נשיאה העשירי של מדינת ישראל, ולא התשיעי.
גונן גינת. ב"ישראל היום", במדור הקבוע המוקדש לניגוח המתחרה "ידיעות אחרונות" על רקע הצעת החוק להגבלת הפצתו של החינמון, כותב העורך הבכיר והפובליציסט גונן גינת על ידיעה שפירסם אתמול נחום ברנע. לטענת גינת, הידיעה של ברנע ("כך מנסה שר השיכון להשתלט על מיליארדים של קק"ל") נועדה לנקום בשר השיכון אורי אריאל. גינת טוען כי ב"ידיעות אחרונות" מעוניינים לנקום בשר אריאל משום שהצהיר כי הוא מתנגד להצעת החוק המבקשת לחייב את החינמון לעבור לגביית תשלום.
ההוכחה של גינת היא שלדבריו, לפני פרסום הידיעה פנה לאחד מעוזריו של השר אריאל עיתונאי שהזדהה כעובד אתר ynet כדי לבקש תגובה. לטענת גינת, כששאל עוזרו של השר "מדוע אתר ynet, השייך ל'ידיעות אחרונות', מנסה למחזר ידיעה שפורסמה קודם לכן בכלי תקשורת אחר", הוא נענה בתשובה הבאה: "זו הוראה מלמעלה". זה, מבחינת גינת, האקדח המעשן.
כדי לחזק את טענתו שלפיה ב"ידיעות אחרונות" רודפים את אריאל באופן אישי מגייס גינת טיעון נסיבתי נוסף: המידע שהובא בכתבתו של ברנע פורסם במקביל גם בעיתון "דה-מרקר". אדם אחר היה עשוי להסיק מכך שהפרסום ב"דה-מרקר" מעיד כי מדובר במידע שיש בו עניין לציבור, כלומר שהסיבה לפרסומו ב"ידיעות אחרונות" אינה בהכרח נקמנות ותו לא. לגינת יש תיאוריה אחרת: ב"דה-מרקר" לא הבליטו את הידיעה במיוחד, מה שמעיד שהיא אינה חשובה מספיק כדי להתפרסם בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות". ולכן מדובר בנקמנות.
"מקור ראשון". בעיתון "מקור ראשון" הוסר מתיבת הקרדיטים שמו של אורי אליצור, העורך הראשי שהלך לעולמו בשבוע שעבר. ביומון הדתי, שנרכש באחרונה על-ידי שלדון אדלסון, לא מודיעים לקוראים על זהותו של העורך שייכנס לנעליו של אליצור.