יוסי הדר (צילום: אביב חופי, דוברות רשות השידור)
בית-משפט השלום בירושלים דחה בשבוע שעבר תביעה שהגיש רכז הכתבים ברשת ב', יוסי הדר, ומתח ביקורת חריפה על התנהלותו.
בשלהי 2007, כשכיהן הדר ככתב לענייני משפט של רשת ב', הגיע לסקר דיון בבית-הדין הארצי לעבודה. מאבטחים שעמדו בכניסה לבית-הדין מנעו ממנו בכוח מלהיכנס לאולם הדיונים ואף הפילו אותו.
באמצעות עו"ד אופיר טל טען הדר כי הותקף על-ידי המאבטחים וכי בעקבות זאת נפגע שמו הטוב ונגרמו לו עוגמת נפש, כאב וסבל. הדר דרש מהנהלת בתי-המשפט לפצותו ב-200 אלף שקל. בהנהלת בתי-המשפט טענו, באמצעות עו"ד אורי סירוטה, כי המאבטחים הפעילו כוח סביר בנסיבות העניין.
השופטת תמר בר-אשר-צבן קיבלה את טענת הנתבעים. לפי פסק דינה, הדר הגיע לבית-הדין 25 דקות לאחר תחילת הדיון, בשלב שבו דלתות הבניין היו נעולות, וביקש להיכנס פנימה. לאחר שמאבטח פתח דלת צדדית עבור מבקרים אחרים (או גם עבורו, הצדדים חלוקים בנקודה זו), נכנס הדר לבניין.
הדר לא הציג תעודת עיתונאי בפני המאבטחים והסתפק בהצגת מכשיר הקלטה ומיקרופון שעליו הכיתוב "רשת ב'". "התובע, משום מה, הניח כי העובדה שהוא אוחז בידיו מיקרופון צריכה להעניק לו היתר לכניסה ישירה אל אולם הדיונים. כך גם משום מה הניח שהמאבטחים מזהים אותו ויודעים שהוא עיתונאי, וכי מסיבה זו הוא פטור מהצורך להזדהות ואף פטור מהצגת תעודת עיתונאי או כל תעודה אחרת, שהיתה מאפשרת את כניסתו", כתבה השופטת בפסק דינה. אלא שהמאבטחים לא הכירו את הדר ולא זיהו אותו.
לאחר כניסתו למבואת הבניין החל הדר לצעוד לכיוון האולם, אך המאבטחים ביקשו ממנו לחזור לשטח הכניסה, לדבריהם כדי שיעבור בדיקה במגנומטר. הדר לא שעה לפנייתם והחל עולה במדרגות לכיוון אולם בית-הדין. השופטת מתארת תיעוד של האירוע, כפי שנקלט במצלמות ערוץ 2.
"התובע נראה שועט בעצבנות אל המדרגות כשאחריו פוסע המאבטח עדיה. התובע צועק אל עבר עדיה, 'תיזהר, אתה תסתבך. אל תיגע בי'. עדיה פונה אל התובע בשקט, שבקושי נשמע, במלה 'אדוני...'. על כך משיב התובע בצעקות, '...תקשורת. זכותי להיות פה'. עדיה עולה במדרגות אחרי התובע ופונה אליו בטון שקט במלים 'תקשיב שנייה אחת', בעודו מסמן ביד אחת תנועה שמבטאת את המלים 'המתן רגע', ובעודו מנסה לאחוז ברצועת תיקו של התובע. על כך משיב התובע בצעקות, 'אל תמשוך. אל תמשוך. כן. כן. מה?!'. עדיה שוב פונה אל התובע במלים 'תקשיב שנייה', והתובע צועק אל עבר עדיה, תוך כדי סימון אזהרה באצבע ולאחר מכן תוך כדי שהוא חומק וממשיך בריצה במדרגות, 'תיזהר לגעת. אני אומר לך, אתה תחטוף. אם תיגע בי אתה תחטוף. תיזהר. או.קיי?!'. לאחר מכן נראה התובע רץ במעלה המדרגות ועדיה עולה אחריו במהירות".
בשלב זה קרא המאבטח לעמיתו לעזרה והשניים בלמו את הדר. "שניהם יחד, ללא התראה ומבלי שהורו לי דבר וחצי דבר, התנפלו עלי בברוטליות, הפילו אותי ארצה, הטיחו את ראשי ברצפה בעוצמה והיכו אותי", טען הדר בפני בית-המשפט. "צעקתי, וגם התחננתי לשני המאבטחים כי יורידו את ידם ממני ויחדלו מאלימותם, אך הם לא שעו להפצרותי והמשיכו להכות בי, תוך שהם מרתקים אותי לרצפה".
המאבטחים, לעומת זאת, טענו כי ביקשו מהדר לעצור ולהזדהות, אך העיתונאי השיב באיומים ובהנפות ידיים ואף דחף אחד מהם. בלית ברירה ריתקו אותו לרצפה. גם חלק מאירוע זה נקלט במצלמות ערוץ 2. "המאבטחים נראים מנסים להשתלט על התובע, אשר מנגד התנגד, השתולל, צעק וקילל את המאבטחים בגסות רוח ובמלים שלא ראוי לחזור עליהן", כותבת השופטת בפסק דינה.
גם במקרה זה קיבלה השופטת בר-אשר-צבן את טענות המאבטחים. "לאור התנהגותו של התובע והכוח שהוא הפעיל ושאותו היה צורך לרסן, אין לומר כי הכוח שהפעילו המאבטחים, גם אם 'אינו אסתטי', לא היה בגדר כוח סביר, ומתבקש בנסיבות העניין", קבעה.
"[...] התובע שעט אל תוך בניין בית-הדין הארצי לעבודה, בעודו מסרב להזדהות ואף אינו טורח בשום שלב להציג תעודה מזהה. אפילו היינו מקבלים את גרסת התובע כי בשום שלב לא התבקש להזדהות – גרסה תמוהה כשלעצמה – הרי שיכול היה לעשות כן גם בלי שהתבקש. הוא יכול היה לפנות בנימוס אל המאבטחים ולהסביר להם שהוא עיתונאי, להציג תעודה מתאימה, שלדבריו היתה ברשותו, ולבקש בנימוס לעלות אל אולם הדיונים כדי לסקר את הדיון. אין לי ספק שאילו כך נהג התובע, היתה נחסכת כל התקרית כולה.
"אבל לא כך נהג התובע. התובע משום מה הניח שכל העולם, לרבות המאבטחים, יודעים מיהו ומכירים אותו וכי עליהם לפנות לו את דרכם ולאפשר לו להגיע אל אולם הדיונים, אפילו לא הזדהה. גם איני מקבלת את טענת התובע שלא התבקש להזדהות, שכן בעניין זה ובכלל, אני נותנת אמון מלא בדברי המאבטחים שהעידו, שהיו אמינים ומשכנעים ואף התיישבו עם הגיונן של העובדות ועם המראות שתועדו בסרטון.
"[...] אין לקבל מצב שבו אדם מרשה לעצמו שלא להיענות להוראות של מאבטחים בכלל ומאבטחי בתי-המשפט בפרט, מרשה לעצמו שלא להזדהות ואף מרשה לעצמו לצעוק על המאבטחים, לאיים עליהם ולקלל אותם, ולבסוף גם לתבוע פיצוי על מעשים שהוא עצמו הביא על עצמו. לעניין זה, אין זה משנה מיהו אותו אדם, מה תפקידו ואם מדובר באדם מוכר או ידוע. כל אדם חייב להישמע להוראות המאבטחים, כל אדם המגיע אל בית-המשפט, לרבות עורך-דין שמתבקש להזדהות, איש תקשורת ואף שופט המתבקש להזדהות".
השופטת דחתה את תביעתו של הדר וחייבה אותו בתשלום שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסך 12 אלף שקל.
ת"א 3738/09