"ידיעות אחרונות" לא פגע בפרטיותו של אסיר שצולם לצד אריה דרעי בחצר בית-הכלא מעשיהו, כך קבעה השבוע השופטת ריבה ניב מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו. בכך באה לסיומה פרשה שהחלה לפני כ-14 שנה ונידונה מאז בבתי-המשפט.

בספטמבר 2000 פירסם "ידיעות אחרונות" בעמוד השער שלו תצלום של האסיר אריה דרעי בחצר כלא מעשיהו בלוויית כעשרה אסירים נוספים, ובהם גם שלמה יפת. באמצעות עו"ד צבי ריש תבעו יפת ובת-זוגו 250 אלף שקל מ"ידיעות אחרונות" ועורכו דאז משה ורדי, בטענה כי העיתון פגע בפרטיותו של האסיר. לטענת יפת, שמאז הגשת התביעה נפטר, מאסרו נשמר בסוד כמוס והפרסום גרם לו נזק פיזי ונפשי כאחד.

"ידיעות אחרונות", מנגד, טען באמצעות עורכי-הדין תמיר גלית וירון שלמי כי דבר מאסרו של יפת אינו סוד וכי הוא כפוף לעקרון הפומביות של הדיון המשפטי. כמו כן נטען כי התצלום צולם כאשר הצלם עמד מחוץ לכותלי בית-הכלא וצילם את החצר, שהיא לטענתם מקום ציבורי.

"סבורני כי הצדק עם עמדת הנתבעים", פסקה השופטת ניב. "תא הכלא משמש כבית מגוריו של האסיר בעת מאסרו. בו ישן, בו מבלה זמן ניכר משגרת חייו ולעתים אף אוכל את ארוחותיו, ובו מעביר את שעות הפנאי. משבחר בית-המשפט לקבוע כי על אף היותו של תא הכלא 'מעין בית', הרי שבשל מאפייניו הייחודיים אינו מהווה רשות היחיד, הרי שוודאי שלא ניתן לקבוע כי יש להרחיב הגדרה זו, אשר ניתנה במשורה, לחצר בית-הכלא.

"שעה שיוצא אסיר אל חצר בית-הכלא, אם לצורך טיול, אם לצורך פעילות חברתית אחרת, כגון תפילה או לימוד תורה – יודע האסיר כי יימצא בלוויית אנשים נוספים – אם מסגל בית-הכלא, אם מקרב חבריו האסירים ואם מבקרים שהגיעו להתרשם מן החיים בכלא. בהיותו בחצר הכלא, אין האסיר מצפה ויכול לצפות לפרטיות. לפיכך, קובעת אני כי יש לסווג את חצר בית-הכלא כרשות הרבים".

בעקבות קביעה זו מצאה השופטת כי "ידיעות אחרונות" לא פגע בפרטיותו של האסיר ודחתה את התביעה.

ת"א 159607-02