הפרת אמונים
אהוד אולמרט הורשע אתמול בקבלת שוחד, עובדה שמעמידה את "ידיעות אחרונות", העיתון שנטה לו חסד בשנים האחרונות, בדילמה: האם להישאר נאמן לפוליטיקאי גם בשעתו הקשה ביותר, או להתנער ממנו, לפחות לזמן מה? עיתון, להבדיל משר האוצר או שרת המשפטים, אינו יכול פשוט לסתום פיו כשחברו מורשע בפלילים. ב"ידיעות אחרונות", כפי שכבר נרמז מעל דפיו בימים האחרונים, בחרו באפשרות השנייה, וטוב שכך.
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ממתין להכרעת דינו, 31.3.14 (צילום: עידו ארז)
נכון, יש מאמר מאת שמעון שיפר שמבקש להניח לאולמרט ויש מאמר מאת דב וייסגלס שכותב כי הכרעת הדין היא "ספרות יפה ולא משפט", אבל בסך-הכל העיתון, שבעבר תיפקד ככלי שרת בידי צוות ההגנה של אולמרט, מיישר הבוקר קו עם הכרעת השופט דוד רוזן ומציג את ראש הממשלה לשעבר בקלונו.
בחירה עיתונאית/מוסרית זו אינה יכולה שלא לטעון באירוניה את 31 העמודים הראשונים בגיליון, שמוקדשים לסיקור הכרעת הדין. "מהלך המשפט לא זכה לרוח גבית מהציבור, שכבר מאס בפרשות שחיתות ובעיקר בזיכויים הרבים שהגיעו אחריהן וגרמו לחשדנות מתגברת בפרקליטות", כותבת טובה צימוקי בטור פרשנות.
"ההגנה ניסתה לקעקע את דמותו, אך בית-המשפט קבע: עד המדינה דכנר אמין, אולמרט עשה בו שימוש כמקור כספי", נכתב בכותרת משנה מעל אחת הידיעות מאת יורם ירקוני.
"מהלך המשפט לא זכה לרוח גבית מהציבור"? "ההגנה ניסתה לקעקע את דמותו"?
"הלב נוטה לשכוח שמדובר בתרגיל סחיטה של עבריין", כתב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" לפני ארבע שנים, זמן קצר לאחר היוודע דבר החתימה על ההסכם עם עד המדינה. כשהמשטרה המליצה להעמיד לדין את החשודים בפרשת הולילנד, כולל אולמרט, המידע הזה נעדר משער "ידיעות אחרונות". כשעיתונים אחרים דיווחו על כתב האישום המסתמן נגד אולמרט בכותרות ראשיות, בשער "ידיעות אחרונות" נכתב: "טיוטה לכתבי אישום על שוחד. אולמרט: הכל מסתמך על עד אחד מפוקפק". כשהוגש כתב האישום נגד אולמרט נכתב בשער "ידיעות אחרונות": "זהו סיפור מופרך המבוסס על טענות של עד מדינה מפוקפק". בהמשך הדרך פירסם העיתון את הכותרת הראשית "הסכם המיליון", שהוקדשה לתמורה שקיבל דכנר עבור עדותו (וזאת בניגוד להצנעת התמורה שקיבלו עדי מדינה אחרים).
שער "ידיעות אחרונות", 8.1.12
כשעלה דכנר לדוכן העדים ונפתח משפט הולילנד, "ידיעות אחרונות" העלים זאת מעמוד השער ומיקם את הידיעה בעמ' 8 תחת הכותרת "מעדיף להיות במיטה עם בלוני חמצן". חודש לאחר מכן פירסם "ידיעות אחרונות" תחקיר מקיף על מעלל שולי יחסית בחייו של דכנר – ניסיון למכור תמונות החשודות כמזויפות ("העד מ'הולילנד' ותרמית האמנות הבינלאומית"). עם מותו של עד המדינה דיווחו טובה צימוקי ויורם ירקוני ב"ידיעות אחרונות" כי "מותו של ש"ד מהווה מכה קשה לפרקליטות, בעיקר בכל הקשור לאישומים נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ומנהלת לשכתו שולה זקן". צימוקי וירקוני הוסיפו כי "אחד הסניגורים בתיק אמר אתמול כי טוב תעשה הפרקליטות אם תשקול עמדתה לגבי אולמרט ותיסוג מהאישום נגדו".
השאלה היומית במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" נוסחה באותו יום כך: "האם בעקבות מותו של עד המדינה בפרשת הולילנד, יש לסגור את התיק נגד אולמרט?". תחת הכותרת "סתם את הגולל" השיבה טובה צימוקי בחיוב. "מותו של עד המדינה ש"ד הוא הזדמנות עבור התביעה הכללית, ובמקרה זה פרקליט המדינה משה לדור, לאפס מחדש את הכוונות לגבי מטרות משפט הולילנד", כתבה צימוקי. "[...] הפרקליטות בהחלט יכולה להרשות לעצמה לעשות במקרה הזה חישוב מחודש של המסלול. ניתנה לה כאן הזדמנות מצוינת לרדת מעץ שהיה רעוע מלכתחילה – אפילו בתירוץ מכובד והגיוני שהעד המרכזי מת ולכן לא היתה לה ברירה".
"אני מניח שיש יחס מסוים של נוני מוזס לאהוד אולמרט", אמר ברנע בראיון לאתר זה לפני שנתיים. "נכון ש'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר, זה מאה אחוז נכון. היה בנושא הזה קו". ברנע הצדיק זאת בנגישות שקיבל "ידיעות אחרונות" לאולמרט. הבוקר, כשהנגישות לאולמרט כבר לא שווה כמעט דבר, לא מתפרסם ב"ידיעות אחרונות" טור מאת ברנע.
"רעם ביום בהיר, זו היתה התחושה אמש עם הקראת הכרעת הדין בבית-המשפט המחוזי", כותבת הבוקר קדמון בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", כאילו היתה חברת כבוד בצוות ההגנה של אולמרט, שהשתמש באותו הביטוי בדיוק. לטעמה, "אי-אפשר להפריז בזעזוע. בהלם האמיתי, האותנטי, שעבר אתמול בשדרה רחבה של הציבור הישראלי".
דומה שקדמון כותבת על עצמה וחבריה לעיתון יותר מאשר על "הציבור הישראלי", תהא אשר תהא המשמעות של ביטוי זה. מי שתמך באולמרט לכל אורך הדרך, מי ששימש מגן מפני תוקפיו, הסתער בחמת זעם על כל מי שהעז למתוח עליו ביקורת וחגג את הרשעתו בהפרת אמונים כאילו היתה זיכוי מוחלט, כנראה אינו יכול להודות כעת שלכל אורך הדרך קיננה בו ההבנה שבעצם אולמרט הוא אדם מושחת. אדם כזה, ארגון כזה, חייב להיות מופתע.
בהמשך טורה כותבת קדמון: "לראות ראש ממשלה לשעבר, שלפני שנה עוד עלו אליו בכירי הפוליטיקאים כדי לבקש ממנו שיתמודד שוב על ראשות הממשלה [בכירי הפוליטיקאים? לא בכירי המו"לים?] ושנדרש עכשיו להפקיד את דרכונו כאחרון הפושעים – זה לא דבר שניתן לעבור עליו לסדר היום. אהוד אולמרט, האיש שליווינו מימיו הראשונים בפוליטיקה, מהתקופה שבה נלחם ללא חת בשחיתות, דרך תחנות חייו, תפקידיו, משפטיו [מי אלה ה"אנחנו" שליוו את אולמרט לאורך חייו ומשפטיו? עיתונאי "ידיעות אחרונות"?]. עשן הסיגרים והניחוח היוקרתי שאפף אותו הפך במהלך השנים לעננה של חשדות ואישומים. יש מי שרואים במה שקרה לו סמל למה שקרה למדינה: מדינה אמיצה, מוכשרת ושוחרת טוב, שהפכה במהלך השנים ליהירה ושיכורת כוח".
עדיף לקדמון ולקוראיה לשים את הנוסטלגיה בצד. המדינה מעולם לא היתה רק אמיצה, מוכשרת ושוחרת טוב. יהירות ושכרון כוח איפיינו אותה כבר לפני עשרות שנים. באותה מידה לא ניתן לראות במה שקרה לאולמרט סמל למה שקרה ל"ידיעות אחרונות". אין כאן שחור ולבן. לא מדובר בעיתון אמיץ, מוכשר ושוחר טוב שהפך במהלך השנים ליהיר ושיכור כוח. חשבונאות היתה שם תמיד, גם אם בעשור האחרון חלה הידרדרות מדאיגה ביחס העיתון לשלטון החוק, וגם אם המצוקה הכלכלית של השנים האחרונות החריפה את ההטיות האישיות.
מנוי ל"ידיעות אחרונות"
"לראשונה מאז קום המדינה הורשע ראש ממשלה לשעבר", נכתב הבוקר בשער העיתון החרדי "המבשר", שמקבל ככל הנראה את המידע שלו על המתרחש בחברה החילונית מ"ידיעות אחרונות" ולכן אינו מודע לכך שאולמרט כבר הורשע בעבר בהפרת אמונים.
בזמן אמת
"אולמרט נראה תשוש, מותש, תמך את ראשו בידיו. ברגע אחד, מבלי משים, שיחרר בדל חיוך מריר אל עבר יושבי האולם. איש לא שידר אליו בחזרה מבט של אמפתיה", כותב יובל יועז ב"גלובס" על הרגעים שבהם האזין ראש הממשלה לשעבר להכרעת דינו.
"אולמרט, הנאשם הבכיר ביותר שישב על ספסל הנאשמים, הפגין שליטה עצמית יוצאת דופן והקפיד כל הכרעת הדין להפנות מבט לשופט רוזן למרות הדברים הקשים ששמע מפיו", כותב יורם ירקוני ב"ידיעות אחרונות".
מלה אישית
"מלה אישית לסיום", כתב עיתונאי "מעריב" שלום ירושלמי, בטור שהתפרסם אמש בעיתון הערב החינמי שאולי ייעלם בקרוב כליל. "אחרי ששמעתי את הכרעת הדין הלכתי לארכיון הפרטי שלי. מצאתי תחקירים, כתבות ומאמרי דעה שכתבתי נגד אולמרט כבר לפני 30 שנה. לחמתי בו בכל הכוח, חשפתי את מעשיו ככל שיכולתי, עמדתי בפני איומים גלויים ומוסווים וגם שילמתי מחיר כבד במקום עבודתי. אתמול בבוקר הנפתי אגרוף קמוץ. הצדק נעשה".
"גם מלה אישית", כותב הבוקר דן מרגלית ב"ישראל היום". "לא, איני מצטער ואיני מתחרט. לא התחרטתי כאשר יצא בשן ועין מהשופטת ארד ומעמיתיה, ובוודאי לא עכשיו. הפכתי לחברו – על תקן אחיו – של אהוד אולמרט כשהיה בבחינת 'התנועה לאיכות השלטון' של איש אחד".
"אף פעם לא אשכח את הימים החשוכים ההם", כותב ארי שביט ב"הארץ". "בימי שישי הייתי מתייצב לתוכנית טלוויזיה שבה אביו של שר האוצר (הנוכחי) ודודו (המטפורי) של שר האוצר היו מגדפים ומקללים אותי כי אמרתי שיש שחיתות בראש ההר. בערבי שבת שר האוצר היה לועג לי כיוון שאמרתי לו שבטוריו, בראיונותיו ובחנחוניו הוא מגן על המושחת מן ההר. בימי חול הייתי צריך להתגונן מפני הממונים עלי שהיו מקורבים אל המושחת מן ההר. באותם ימים לא היה בארץ כלי תקשורת אחד שאמר לאזרחי ישראל מה שכל ירושלמי ידע כשנשא את ראשו אל ההר".
"אני, שעקבתי אחריו במירוץ המהמורות שלו לצמרת, לא הופתעתי מהרשעתו בדין כשם שהופתעתי מזיכוייו הקודמים", כותב יוסי שריד ב"הארץ". "תמיד תמהתי ביני לבין עצמי: למה לו רוב בתיו, וסיגריו ומצתיו ועניבותיו ומעטפותיו וסוויטותיו, למה לו כל מתנותיו בסתר ובגלוי, למה להתנהג כאילו נולד במחלקה ראשונה ולא בבנימינה. איך נפלת משמים, אהוד, ומאוד לא נעים לי לעמוד כאן על דמך ביומך המר".
ביקורת התקשורת
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" תוקף עורך העיתון עמוס רגב את "ידיעות אחרונות" על יחסו לאולמרט לאורך השנים. "אימפריית הרשע של נוני מוזס נעשתה בית-מקלט לרעים ולמושחתים. 'ידיעות אחרונות' טיפח אותם, ריפד אותם והגן עליהם", הוא כותב.
הצדק עימו בנקודה זו, אולם בהמשך רגב מוצא לנכון לתקוף את "ידיעות אחרונות" על הסיקור הביקורתי של משטרת ישראל והעומד בראשה. "'ישראל היום' רואה במשטרה שירות חיוני ובעל ערך עליון לחיים במדינה", הוא מודיע, כאילו זו סיבה טובה להתייחס לכשלונות הארגון בסלחנות ולא דווקא סיבה להקפיד על סיקור ביקורתי כלפיו. עוד טוען רגב כי "ידיעות אחרונות" "לא מהסס להשוות את פעולת ההשתלטות של כוחותינו על אוניית טילים מאיראן ל'מעשה פיראטי'". הכוונה לציטוט מתוך טור דעה של אחד משרידי השמאל במוסף הפוליטי של העיתון, יגאל סרנה. לטעון שציטוט שכזה מאפיין את "ידיעות אחרונות" זו הכפשה בוטה, שכן העיתון מאדיר את מערכת הביטחון וצה"ל באופן קבוע ומופגן, ממש כמו "ישראל היום".
בטור נפרד מבקר גם הפובליציסט דרור אידר את "ידיעות אחרונות". נוסף לכך הוא טוען כי "סעיף השוחד [של אולמרט] הזה לא היה מוצא את דרכו לבית-המשפט לולא בא 'ישראל היום' לעולם". זו אמירה מרחיקת לכת.
"אהוד אולמרט היה מרואיין נחשק, שאותרג על-ידי חלקים גדולים בתקשורת, ודאי על-ידי כמה מעתירי הרייטינג שבהם", מזכיר קלמן ליבסקינד ב"מעריב". "[...] ראש ממשלה מורשע בעבירה אחת ונאשם בעבירת שוחד בתיק שהוגדר כחמור בתולדות המדינה היה אורח של כבוד ב'אולפן שישי'. [...] כשהוא הטיף מוסר ביהירות לכל עבר, המשיכו להזמין אותו כאורח הכבוד והנואם המרכזי בכל כנס אפשרי. [...] עד אתמול אהוד אולמרט היה עבור רבים מבינינו [העיתונאים] התקווה הלבנה. עכשיו הוא פוליטיקאי מושחת. כזו היא העיתונות. כאלה אנחנו. מסתגלים בתוך שניות למציאות החדשה. כל מציאות".
עמיתתו לעיתון, יפעת ארליך, מזכירה שאת הקרדיט לחשיפת הפרשה שהסתיימה (נכון לעכשיו) בהרשעת אולמרט בשוחד יש להעניק לעיתונאי יואב יצחק. "היום עדר התקשורת מפרשן לנו את פרשת הולילנד ורוממות שלטון החוק בגרונו. אז העדר בז ליואב יצחק, שנתפס כעיתונאי הזוי", היא כותבת. "אסור לנו לשכוח: העיתונות הממסדית, זו שאמורה להגן על הציבור מפני שחיתות שלטונית, לא חשפה את הפרשה. להפך, היא ניסתה לעשות הכל כדי לאתרג את אולמרט".
בזירה הכלכלית
יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר ממתין להכרעת דינו, 31.3.14 (צילום: עידו ארז)
"הורשע", היתה הכותרת אמש ב"גלובס", שהובילה ל-17 עמודים של סיקור המשפט. עמ' 10 הוקדש ברובו להכרעת הדין של דני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים. "הצניחה של דנקנר: מפסגת האולימפוס לתחתית התהום", נכתב בכותרת הידיעה, מאת חן מענית.
בשער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתנוססת הכותרת "מאכער = שוחד", על רקע תצלום גדול של דני דנקנר.
"בית-המשפט: שיטת המאכערים משחיתה עובדי ציבור ופוגעת באמון של האזרחים בשלטון" היא הכותרת של "דה-מרקר" הבוקר. כל עמ' 4 מוקדש לרשימה מאת שרון שפורר המתפרסמת תחת הכותרת "כל הדרכים מובילות לבנק הפועלים".
"פעם נוספת התברר כי היה זה עבריין ששלט במשך שנים ארוכות בברז האשראי הגדול ביותר במדינת ישראל – בסך של כ-200 מיליארד שקל – והתנהל כאילו מדובר בכסף הפרטי שלו, ולא בזרם שנובע מפקדונות הציבור הרחב בבנק", כותבת שפורר.
ורק "כלכליסט", העיתון שבזמן מאבק האיתנים על גורלו של דנקנר כיו"ר הבנק נטה לו חסד ותקף ללא הרף את הרגולטורים, מקדיש הבוקר בשערו משבצת קטנה בלבד להרשעות בפרשת הולילנד, כולל דנקנר. הכותרת הראשית מפנה לידיעה מאת אמנון אטד המתפרסמת בעמ' 13 של העיתון ומוקדשת למאבק בין שר האוצר לנגידת בנק ישראל. זו בחירה תמוהה. ידיעה על הרשעת יו"ר בנק הפועלים לשעבר, מאת תומר גנון, מתפרסמת בראש עמ' 10 של העיתון תחת הכותרת "דני דנקנר מסתבך עם הרשעה חמורה שנייה בתוך חצי שנה".
בשער האחורי
בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום שאמור להיות מחמיא לשר התקשורת גלעד ארדן. בתצלום (שאול גולן) נראה השר חותר על גלשן. "עם כל העיסוקים שיש לו על הראש מוצא השר גלעד ארדן (43) את הזמן לרדת כמה פעמים בשבוע לים, לחתור על גלשן ולנקות את הראש מפוליטיקה", כותב איתמר אייכנר.
בשער האחורי של "ישראל היום" מתפרסם תצלום (רוני שיצר) של שר הפנים גדעון סער ובת-זוגו גאולה אבן פוסעים יד ביד, מחייכים, עם בנם דוד. אבן, מדווח כתב הרכילות ערן סויסה, "הציגה גזרה חטובה".
