ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה בארמון קרח בירושלים, אתמול (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
המרענן הרשמי
"הסכמה במערכת הפוליטית: בחירות בסוף אוגוסט או מיד אחרי החגים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ההסכמה שוררת גם במערכת התקשורתית: הבחירות לא יתקיימו במועדן. וריאציות על הנושא מופיעות בכל הכותרות הראשיות. "נתניהו רוצה בחירות עוד לפני החגים", מודיעה הכותרת הראשית של "מעריב", ו"מסתמן: בחירות בסוף הקיץ", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". בשופרו של נתניהו מאשרים: "מסתמן: בחירות בשלהי הקיץ", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום".
"השאלה עכשיו היא כבר לא האם הבחירות לכנסת יוקדמו, אלא מתי", קובעת כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות", שאינה מהססת לרדת לפרטים: "נתניהו בודק את התאריכים: 21.8, 28.8 ו-4.9. רוב המפלגות מעדיפות את אוקטובר". על שער "ישראל היום" נוקבים בתאריכים "14 באוגוסט או 4 בספטמבר". "טווח האפשרויות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ", "בתוך 90 יום ועד הבחירות בארה"ב בנובמבר".
גם באשר לעילה להקדמת הבחירות, מה ש"מסתמן כסיבה הרשמית למשבר", כלשונו של "הארץ", יש הסכמה: מדובר בוויכוח הפוליטי סביב התחליף לחוק טל, כלומר, בסוגיית גיוס החרדים. ובכל זאת יש הבדלי ניואנסים בדיווחים. בעוד שבעיתונים המסחריים נתניהו מעוניין ב"בחירות בזק" (ביטוי החוזר על עצמו אצל כמה עיתונאים, שקיבלו, כנראה, אותו תדרוך מצד גורם אופוזיציוני) כדי "למנוע מהיריבים להספיק להתארגן", ב"ישראל היום" מדגישים כי "ראש הממשלה לא מעוניין בהקדמת הבחירות" ומדובר באילוץ שנכפה עליו על-ידי ליברמן.
מתי טוכפלד, הכתב המדיני של "ישראל היום", לועג לאופוזיציה, שאנשיה חזו כי נתניהו ייאלץ להקדים את הבחירות על-כורחו בשל משברים קואליציוניים סביב חוק טל ואישור התקציב, אולם כעת, כשתחזיותיהם מתגשמות, הם "משמיעים זעקות שבר על חופשתם שנגדעה" ("רגע אחד חשפו שיניים כמו בולדוג, ובמשנהו החלו ליילל כצ'יוואווה", כלשונו של טוכפלד, המתקנא כנראה במאורות מטפורה כמו בן כספית וסימה קדמון). לפי טוכפלד, תגובה זו הביאה לתוצאה ההפוכה: "במעשיהם אלה לא רק שלא דחו את הקץ, אלא ככל הנראה חיזקו עוד יותר את ההחלטה להקדים את הבחירות ולקיימן במהירות הבזק". ייתכן, אם כן, שאותו תדרוך בזק הגיע דווקא מלשכתו של נתניהו.
ואילו בן כספית כותב ב"מעריב": "בניגוד לרושם שהתקבל, עוד אין בחירות. יש סיכוי טוב שיהיו בחירות השנה, אבל זה רחוק מלהיות גמור. בניגוד לרושם שהתקבל, נתניהו טרם החליט. כן, הוא מפזר ספין שלפיו הוא כבר החליט, אבל הוא לא. כמו בכל דבר אחר, בבחירות על אחת כמה וכמה, נתניהו מהסס ומשתדל להחליט רק ברגע האחרון". למעשה, מתחת להררי הדיווח והפרשנות, זה גם מה שאומר נתניהו עצמו: "יש הנחה שמתקדמים לבחירות, אבל אין עדיין מסקנות", אמר נתניהו "בפתח ישיבת שרי הליכוד", מדווחים אופיר בר-זהר וברק רביד ב"הארץ".
קרב הטיטאנים
גם היום מככב ראש מוסד בטחוני חשאי בדימוס בכותרות העיתונים בשל התבטאות שנאמרה בכנס זה או אחר. את העובדה שאינו מככב בכותרת הראשית אפשר לזקוף לחובת הדברור האימתני של הקדמת הבחירות מצד המערכת הפוליטית, וכן לאפשרות שבמערכות העיתונים חשים כי אותו בדימוס, מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, כבר קיבל את מנת הכותרות-הראשיות-בשל-התבטאויות-בגנות-הממשלה-על-רקע-הגרעין-האיראני, לפחות עד שייכנס לחיים הפוליטיים באופן רשמי יותר.
ובכלל, ההתבטאות הנוכחית היא צאצא של ההתבטאות הקודמת של בדימוס: "עימות מביך בין דגן לארדן", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "בכנס שנערך בניו-יורק הרגיז השר את ראש המוסד לשעבר כשטען שדיסקין מתוסכל מכך שלא קיבל שנה שישית". גם ב"ישראל היום" מקבלת ההתקפה כותרת; התקפה על דגן, כמובן. "מאיר דגן: 'כך זה החל בגרמניה", לשון הכותרת, וכותרת המשנה תוקפת את דגן על שעשה אנלוגיה בין התנהלות הממשלה הנוכחית לזו של המשטר הנאצי. אם כן, זו התשובה של לשכת ראש הממשלה להאשמות בדבר זילות השימוש בשואה כאפרטוס פוליטי.
וב"הארץ" מוכיח ארי שביט דבקות בעקרונותיו: ממלכתיות, הפרדת רשויות ונאמנות למדינה. העובדה שאלו עולים פעם אחר פעם עם עמדותיו של הפוליטיקאי והמארח אהוד ברק היא כנראה צירוף מקרים אומלל. "האקדח של דיסקין" היא כותרת טור הפרשנות שלו, המופיע בהבלטה על שער "הארץ", תגובה מאוחרת ל"סערת דיסקין" מסוף-השבוע (שקדמה ל"סערת דגן" הנוכחית ובאה אחרי "סערת דגן" הקודמת. ברררר).
דיסקין "עשה שלושה מעשים חמורים", קובע שביט. "הוא פגע באופן מודע באסטרטגיה הלאומית של ישראל נגד איראן; הוא אמר אמירה פשטנית, חלקית ומוליכת שולל בעניין האיום הגרעיני הנשקף לישראל; והוא ניפץ את הנורמות המקובלות בכל דמוקרטיה מערבית בנוגע לנאמנותם של עובדי מדינה בכירים למערכת שבה שירתו". שביט לא כותב דבר על גרמניה בהקשר האחרון.
"מתקפת הנגד של בנימין נתניהו ואהוד ברק על יובל דיסקין היתה צפויה במהותה", נפתח מאמר המערכת של "הארץ", תחת הכותרת "להקשיב לדיסקין". גם שביט, אחרי שהוא נוזף ארוכות בראש השב"כ לשעבר, מנופף באצבעו גם כלפי ראש הממשלה ושר הביטחון, ש"חייבים להוכיח לכולנו שהם אינם צרי אופק בעניין האיראני וכי הם שוקלים לעומקן את כל החלופות העומדות בפני ישראל".
"נעצר חשוד בהשלכת בקבוק התבערה לעבר בתי הפליטים" בשכונת שפירא בתל-אביב, נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ", שאינה במדור חדשות החוץ. החשוד, חיים מולה, הוא תושב השכונה. כזכור, ארבעה בקבוקי תבערה הושלכו לעבר דירות של עובדים זרים, אחת מהן משמשת גן ילדים.
עבודות עפר
"עמודי התאורה לא עמדו בדרישות של מומחים בעולם", קובעת כותרת הנתונה במרכאות על שער "ידיעות אחרונות". "קבלן שבדק את המכרז: 'חברה גרמנית דרשה 45 טונות משקולות, 2 כבלי אבטחה ומד רוח. במתקן שהוקם היו רק 8 טונות משקולות, כבל אחד, ולא היה מד רוח'. חברת עיצוב-במה: בנינו לפי התקן", נכתב בכותרת המשנה (עופר פטרסבורג). ההקשר הוא, כמובן, נפילת מבנה התאורה בהר הרצל שקטלה חיילת, והעובדה שב"ידיעות אחרונות" לא טורחים לציין במה בעצם מדובר מעידה על אינטימיות מוזרה בין העורכים ובין האסון הזה.
"בכירה במשרד ההסברה נחקרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות", נכתב בידיעה ב"הארץ" תחת לכותרת הגג "קריסת גשר התאורה בהר הרצל". "הממשלה תממן את העתקת מגרון ביותר מ-53 מיליון שקל", נכתב בכותרת במרכז שער "הארץ" (חיים לוינסון). "יותר ממיליון שקל על כל משפחה", מתריסה כותרת הגג באותיות אדומות. "גורם בכיר במטכ"ל: אסד ייפול בסוף, אבל ייקח לו יותר זמן משחשבנו", נכתב בכותרת דיווח של עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ". מה קורה לכולם בסוף, כולם יודעים.
"מחאת נשים נגד בית ביאליק: 'בטלו את אירוע המחווה ליצחק לאור'", נכתב בכותרת בעמ' 5 של "מקור ראשון". "השבוע יתקיים אירוע מחווה לשירתו של המשורר והעיתונאי יצחק לאור. קבוצת נשים, וביניהן הבמאית אורנה בן-דור, יוצאות במחאה: 'זו יריקה בפרצופן של הנשים הרבות בהן פגע לאור'", נכתב בכותרת המשנה.
משפחת נתניהו
תמונות של שרה ובנימין נתניהו מבקרים במיצג בידור פופולרי ("עיר הקרח") בירושלים מופיעות בהבלטה ב"הארץ" וב"ישראל היום". על התצלומים חתום אבי אוחיון, צלם לשכת העיתונות הממשלתית, אולם כל עיתון בוחר תצלום אחר. זה ב"ישראל היום" נראה כאילו הצלם קיבל הוראות לצלם את הזוג הממשלתי לתמונה עבור ה"פראבדה" המקומי. התצלום ב"הארץ" נראה כמו תיעוד של הזוג מיד לאחר שהסתיימו הצילומים.
ב"ישראל היום" מופיעה התמונה של הזוג בכפולה הפותחת: ראש הממשלה ורעייתו מצולמים כשהם עומדים על חומת קרח, כמונרכים אירופים של טרום עידן הלאומיות. בני הזוג אוחזים ידיים, כשהרעיה עומדת צעד אחד מאחור, משאירה את קדמת הבמה לפטריארך. ראש הממשלה מחייך חיוך זורח, מאוזן לאוזן. רעייתו מחייכת במתינות. את צוואר שניהם עוטף צעיף סולידי. "נתניהו ורעייתו בעיר הקרח בירושלים, אמש. 'חשוב לשמור על חום בלב וקור רוח", אמר רה"מ", נכתב מתחת לתמונה.
"בני הזוג נתניהו מבקרים בעיר הקרח בירושלים, אמש. הסיבה הרשמית להקדמה קשורה בחוק טל, אך על הפרק גם אישור התקציב, משבר המאחזים והמחאה", נכתב בכיתוב התמונה המרכזית על שער "הארץ", המעניק את ההקשר לתמונה: כזה של מציאות ומציאות חלופית, סיבה רשמית וסיבה אמיתית, אחיזת עיניים ואירוניה ביקורתית. התצלום רחב, ובמקום מקטע קצר של חומת קרח לבנה נחשף חלק גדול יותר של "עיר הקרח", קקפוניה צבעונית וביזארית מעט, כמו הזיית אל.אס.די מעוטת תקציב (או דמיון). הזוג נתניהו נצפה במרכז התמונה, מוסתר בחלקו מאחורי פילון קרח בעל חדק מורם. שרה כפופה מעט, גועה בצחוק, ידה מונחת באדנותיות על ישבנו של הפילון. ביבי מביט מעבר לכתפה, פיו מעוקם, ספק בחיוך ספק בעווית.