החדשות
קרו אתמול דברים, היה מה שנקרא "חדשות", וזה מופיע היום בעיתונים, אבל בתכלס: היום, מוקדם בבוקר, הודיעו שארה"ב חיסלה את אוסמה בן-לאדן, ואת זה לא תמצאו בעיתון שלכם. מצטערים.
ידנו מושטת
"השר שטייניץ: לא נעביר כסף לרשות הפלסטינית בגלל הפיוס עם חמאס", מצטטת כותרת על שער "הארץ". ברק רביד מדווח כי "גורמים בכירים בממשל האמריקאי" פנו ללשכות ראש הממשלה ושר האוצר וביקשו הבהרות בנושא. רביד מתאר התנהלות שבמהלכה שטייניץ, באמצעי ביורוקרטי של עיכוב פגישה, הביא לעיכוב העברת הכספים, מהלך שלאו דווקא היה מקובל על ראש הממשלה.
לפי שטייניץ, התנאי להעברת הכספים הוא הוכחות מצד הרשות לכך שהכספים לא יועברו "לחמאס ולגורמי טרור". רביד מצטט גורמים אלמוניים במשרד החוץ הזועמים על המהלך של שטייניץ וטוענים כי הוא "ספין שנועד לגזור קופון פוליטי" וכי "הכספים יועברו ממילא לפלסטינים בתוך שבוע".
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" תוקף נחום ברנע את שר התקשורת והרווחה משה כחלון, שהצהיר כי "אם הפלסטינים יכריזו על מדינה, ישראל תספח את יהודה ושומרון". לפי ברנע, מהלך כזה יעשה למאושרים רק את "אנשי השמאל הקיצוני", שכן סיפוח יהיה שלב בדרך ל"מדינת כל תושביה"; הפלסטינים שיסתפחו לישראל יהיו מעמסה כלכלית כבדה שאומות העולם יחדלו ליטול בה את החלק שהם נוטלים כעת; וחמורה עוד יותר תהיה הפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל.
כותרת מאמרו של דב ויסגלס באותו עמוד, העוסק כולו בהסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס, היא "אסון לישראל ולפלסטינים".
יום השואה
אתמול ציינו בעיתונים את ערב יום השואה והיום את יום השואה עצמו. האופן שבו הם עושים זאת משתנה מעיתון לעיתון, על-פי האופי הידוע. ב"ישראל היום" חיים את העולם מבעד לעיניו של ראש הממשלה ("ספק אם העולם למד את הלקח" היא הכותרת הראשית, הלקוחה מנאומו של נתניהו ביד-ושם). ב"ידיעות אחרונות" ממלכתיים ("לעולם לא נשכח"; "ישראל מתייחדת עם זכרם של ששת המיליונים. ב-10:00: צפירה"). ב"מעריב" מדגישים, לצד הטקסט הרשמי (ישראל מתייחדת, צפירה), היבט אקטואלי, ועושים זאת בפטיש כבד ("אין מחילה על ההשפלה" היא הכותרת הראשית הבוטה, שנבחרה למאמר העוסק ביחס הרשויות לניצולי השואה).
"הארץ" הוא היחיד המקדיש את הכותרת הראשית שלו לאירוע חדשותי ("קדאפי נוקם את מות בנו: הותקפו נציגויות בטריפולי"). בכותרת שהוא מקדיש בשער לציון יום השואה – "פרס ביד-ושם: ישראל חייבת להיות הארץ האנטי-גזענית ביותר בעולם" – הוא מדגים הבדל עקרוני (לטוב ולרע) בינו ובין יתר העיתונים (רוב הזמן): בעוד הם מציעים לקורא מבט מהמציאות הישראלית החוצה, "הארץ" מתבונן מבחוץ פנימה.
למבט מבחוץ פנימה פוטנציאל גדול יותר להיות מתריס ומשדר זרות וניכור. אמנם אם זוכרים את העובדה הבלתי ניתנת לערעור שלפיה רוב מוחלט של קוראי העיתונים העבריים הם ישראלים החיים כאן בישראל, ממילא מזדרח ההיגיון שבעיסוק בלקחי השואה הרלבנטיים לקוראים האלה, ולא לאזרחי העולם, שספק אם למדו את הלקח, אולם ודאי שאינם מעלעלים בגליונות "ישראל היום".
לא רק בשערים, גם בקונטרסי החדשות ובמוספים כתבות רבות העוסקות בהיבטים שונים של יום השואה. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" אף מקדישים לכך את המוסף היומי כולו. אחד הטקסטים המודגשים בכפולה הפותחת של "מעריב" הוא של כתבת העיתון, חן קוטס-בר, ובו היא מספרת על אביה ניצול השואה:
"רק אחרי שילדתי את בני הבכור הוא סיפר לי איך קיבלו אותו כאן. הזלזול והבוז וה'כצאן לטבח'. 'אמרו שאנחנו בטח אימפוטנטים', אמר לי. בגלל זה הוא אוהב כל-כך את אמא שלי, שקיבלה אותו בלי תנאי ובלי שאלות. הוא מתעב את מסע ההתרמה למען ניצולי השואה. את הפרסומים על ניצולי שואה עניים וחולי נפש. שונא תרומות. ניצולי שואה, בעיניו, הם סמל לגבורה ולכוח. עוצמה. הסכים שאפרסם תמונה שלו, אבל רק במדי חייל".
ב"הארץ" מספק יאיר אטינגר את מה שהוא אולי החדשה המשמעותית ביותר בהקשר של "יום השואה", יום שעניינו הוא זיכרון ועיצובו: "בבני-ברק מקימים יד-ושם חרדי בהשקעה של מיליונים", לשון הכותרת. "אחרי שהתפייסו חלקית גם עם יום השואה הממלכתי, דורשים רבנים ומחנכים חרדים להנציח את זכר השואה גם בדרכם", נכתב בכותרת המשנה.
הדלק המניע את המהפכה
"הערפל הגיאו-פוליטי מעיב על הכלכלה הצומחת" ו"המאיון העליון משלם פחות מס" הן שתי הכותרות הראשיות על שער "דה-מרקר". הראשונה (עמי גינזבורג) מלווה בלוגו "הירידות בבורסה", השנייה (מירב ארלוזורוב) בלוגו "הפערים בישראל".
"נאמנות לעצמן" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", שמסמן מטרה על חזותיהם של בתי-ההשקעות, מהמפרסמים החשובים ביותר בעיתונות הכלכלית. "בדיווח לקוני לבורסה בישרו בחודש האחרון ארבעה בתי-השקעות, מהגדולים בענף, על העלאת דמי הניהול בקרנות הנאמנות שלהן. השיטה: קודם מורידים את דמי הניהול ומגייסים מיליארדים מלקוחות חדשים, ואז בשקט-בשקט מעלים בחזרה ומקווים שאף אחד לא ישים לב. למה? כי אפשר" (רחלי בינדמן). הנה "כלכליסט" שם לב, ויש לברך אותו על כך.
"משאבה או מחלבה?" היא כותרת כפולת העמודים 10–11 ב"מעריב", המוקדשת כולה לטרוניה על מחירי הדלק. לפי יהודה שרוני, "לא קדאפי אשם בהתייקרות הדלק, אלא תיאבונו הבריא של האוצר". הידיעה הסמוכה לפרשנות של שרוני מוסרת בכותרותיה כי "המאבק לא מתרומם" ו"עשרות בלבד במסע המחאה". כאן היה מתאים להתבדח על כך שהסיבה לנוכחות הדלילה היא עליית מחירי הדלק, אבל אפשר לצטט את כותרת הטור של הפרשן לענייני סביבה אביב לביא שבאותה כפולה: "תשאירו את האוטו בחניה".
עוד כמה עניינים
"טנקים סוריים יורים על העיר העתיקה של דרעא", מדווחת כותרת בעמ' 4 של "הארץ". "מוקד המחאה בסוריה תחת מצור כבר שבוע, אבל התושבים לא נכנעים". "האופוזיציה הציגה סרטון של חייל שערק מן הצבא", מדווח עמית כהן ב"מעריב".
"ההסכם בין הרופאים לאוצר מעולם לא נראה רחוק יותר", נכתב בכותרת ידיעה של ליטל גרוסמן ב"מעריב". "לדרישות הכספיות נוספה אתמול דרישה נוספת: הרופאים מבקשים מהממונה על השכר באוצר להתנצל על כך שכינה אותם 'רוצחים'. מחר הם ישביתו את בתי-החולים".
"קצב צפוי לערער היום לעליון על הרשעתו", מדווחת עפרה אידלמן ב"הארץ". "הנשיא לשעבר צפוי לבקש עיכוב בביצוע עונש המאסר שהוטל עליו".
"מספר הציפורים שהתחשמלו למוות צנח אשתקד בכ-30%", מדווח אביב לביא ב"מעריב". "הסיבה: פרויקט מיגון של עמודי חשמל המאפשר לעופות לנחות עליהם בבטחה".
נקודה למחשבה
"בניגוד מוחלט לפריחת מסעדות הטאפאס בתל-אביב, דווקא בערי הלוויין הקונספט לא בדיוק תפס" (פתיח להמלצה על מסעדת טאפאס בראשון-לציון, מוסף "מסלול", "ידיעות אחרונות").
ענייני תקשורת
"הערוץ הייעודי בשפה הערבית צפוי לעלות בתוך ארבעה חודשים", נכתב בכותרת בחלק חדשות התרבות והבידור של "הארץ". "מועצת הכבלים והלוויין אישרה את הצעת הקבוצה 'הלא טי.וי' במרכז להפעלת הערוץ", מדווחת גילי איזיקוביץ. סלימאן א-שאפעי, כתב ערוץ 2 שפוטר בעקבות ספר שכתב על גלעד שליט, יהיה מנהל התוכן של הערוץ. "הלא טי.וי" היתה הקבוצה היחידה שהשתתפה במכרז.
ראש המוסד תמיר פרדו (מעשן) וראש השב"כ יורם כהן, אתמול (צילום: דוד ועקנין)
"ידיעות אחרונות" מקדיש הפניה ותמונה בשער ועוד חצי מעמ' 11 לידיעת כיתוב תמונה, או בעצם שלוש תמונות, שבהן נראים ראשי המוסד והשב"כ הנכנסים כשהם משוחחים (בטקס חילופי המפכ"לים אתמול). "על מה הם שוחחו? אפשר רק לנחש", מוסר "ידיעות אחרונות" לקוראיו. מה עבר לאנשי "ידיעות אחרונות" בראש כשהחליטו לקשט כך את העיתון שלהם? הנה עוד עניין לניחושים.