בשנות ה-70 שהתה בארצות-הברית חבורה של עיתונאים ישראלים נמרצים ושאפתנים שהתחרו זה בזה בהשגת סקופים ובהצגת פרשנויות מקוריות על יחסי וושינגטון-ירושלים. זו היתה תחילתה של תקופה שבה כתבים ישראלים נשלחו מהארץ לכהן במשרה מלאה כשליחי עיתוניהם בבירה האמריקאית. עד אז הסתפקו רוב כלי התקשורת בארץ בדיווחיהם של עיתונאים אמריקאים מקומיים, יהודים ובעלי קשרים הדוקים וזיקה לישראל, שעבדו למענם במשרה חלקית.
השליחים המיוחדים של העיתונות הישראלית בארה"ב שהתקבצו בוושינגטון התחככו, בעל-כורחם, זה בזה. תנאי העבודה הפיזיים, אמצעי ההתקשרות שעמדו לרשותם (טלפונים ומכשירי טלפרינטר), לוח הזמנים שנגזר מפער השעות בין ארה"ב לישראל, סדר היום שהכתיבו אילוצי הסיקור במוקדי השלטון בבירה האמריקאית – כל אלה אילצו את העיתונאים הישראלים לפעול בכפיפה אחת ולא פעם להיעזר זה בזה.
כך קרה שיום אחד שמע אחד מהחבורה את עמיתו (ומתחרהו) כשהוא מכתיב לעיתונו בטלפון סקירה מלומדת על הבדלי גישות בין הבית-הלבן למחלקת המדינה במה שנוגע ליחס הממשל לישראל, כשהוא מסתמך על "פרשנים בבירה האמריקאית". העמית המצותת הרים גבה למשמע הפרשנות שהכתיב חברו לעיתונו, משום שהוא לא קרא, לא ראה ולא שמע על כך דבר בתקשורת המקומית, וכשזה ראה את הבעת פניו הסביר לו: "הסתמכתי על פרשנים בבירה האמריקאית; אני פרשן ואני מדווח מהבירה האמריקאית".
שר הביטחון אהוד ברק מודיע כי לא יתמודד בבחירות הבאות לכנסת, במסיבת עיתונאים בתל-אביב, 26.11.12 (צילום: רוני שיצר)
נזכרתי (ולא בפעם הראשונה) בסיפור הזה כשצפיתי ביום שני, 27 בנובמבר 2012, בשעה 11.00, בהודעתו של אהוד ברק על פרישתו מהחיים הפוליטיים. זמן קצר לפני כן נראו הכותרות באתרי החדשות המקוונים המובילים בישראל כך:
וואלה (בשעה 09.13): "השר ברק צפוי למסור הצהרה פוליטית דרמטית; ברק צפוי למסור בשעה 11.00 הצהרה בלשכתו, ולמקום הוזמנו כתבים פוליטיים. באחרונה נפוצו שמועות על מגעים שניהל עם גורמים פוליטיים שונים, וייתכן גם שיודיע על התפטרות".
"הארץ" (בשעה 09.40): "ברק מכנס מסיבת עיתונאים דחופה; צפוי למסור הודעה הנוגעת לעתידו הפוליטי; באחרונה ניהל ברק שיחות עם לבני, יחימוביץ' ונתניהו. שר הביטחון מעדיף לחבור ללבני, אך בסביבתה מכחישים סיכומים על ריצה משותפת".
ynet (בשעה 09.47): "ברק מתפטר מתפקידו. במו"מ על חבירה ללבני. טלטלה במערכת הפוליטית: שר הביטחון יכנס בשעה 11.00 מסיבת עיתונאים ובה יודיע שהוא מתפטר מתפקידו. ברק נמצא במשא-ומתן על אפשרות לחבור למפלגה החדשה שתקים ציפי לבני. בימים האחרונים דרש ממנו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שיתפטר אם בכוונתו לחבור לגוף פוליטי אחר".
nrg מעריב (בשעה 09.49): "מסתמן: ברק יתפטר מהממשלה ויחבור לציפי לבני. שר הביטחון הודיע הבוקר במפתיע כי יפרסם בשעה 11.00 הצהרה לגבי עתידו הפוליטי. בימים האחרונים הזמינה לבני סקר שבדק הקמת מפלגה משותפת עם שר הביטחון. לפי הסקר, השניים יקבלו 12 מנדטים".
התחזיות הללו מדברות בעד עצמן. כל אחת מהן מעידה על מידת אמינותו של העיתונאי המדווח ועל מידת רצינותם של עורכיו. ברק לא הודיע על התפטרות ולא על שותפות פוליטית חדשה. הטקסטים שנפרשו מתחת לכותרות המצוטטות לעיל היו דומים: בעיקר דברי רקע על הביוגרפיה הצבאית והפוליטית של ברק ועל התנהלותו בזירה הציבורית בתקופה האחרונה. ההבדלים ביניהם ניכרו במסקנתם – שהיא שסיפקה את הכותרות: מניסוחים מעט עמומים בוואלה וב"הארץ" על קשר בין הודעתו למגעים שניהל עם לבני ועד לקביעות חד-משמעיות ב-ynet וב-nrg מעריב על התפטרות מיידית וחבירה ללבני.
והשאלה היא מדוע. מדוע נוהגים פרשנים פוליטיים לספק תחזיות שמבוססות על ניחושים יותר מאשר על מידע ממשי. עיתונאים יודעים בדרך כלל מעט על מה שהיה ומעט אף יותר על מה שמתהווה; הם אינם מסוגלים לחזות נכון את מה שיתרחש. ובכל זאת, חלק ניכר מהתוצרת העיתונאית עוסקת בעתיד (הקרוב) ומתיימרת לשרטט אותו, לפחות את מתאריו.
הנוהג השגור הזה, שמובנית בו הסתברות גבוהה שהעיתונאים ישימו את עצמם ללעג ולקלס, ממשיך להתקיים משום שהוא עונה לציפיות הצרכנים ומשום שאלה המתמידים בו אינם נדרשים, בדרך כלל, לתת דין-וחשבון על תחזיותיהם המופרכות.
הציבור זקוק למתווה שאליו יוכל לנתב את ההתרחשויות הציבוריות. לכן הוא שותה בצמא את קביעותיהם של עיתונאים ופרשנים על מה שקורה ואת הערכותיהם על מה שעתיד לקרות. אלה מצדם נשענים על המושג הכללי שיש להם על המתרחש כדי לחוש מוסמכים לנבא את מה שעומד לבוא. הואיל והם אינם נדרשים לשלם מחיר על הערכות שגויות (משום ששטף המאורעות משכיח אותן או הופך אותן לטפלות), הם נסחפים בתמונת המצב שבנו לעצמם גם כשהיא אינה מבוססת על מידע בדוק או על עובדות ברורות. במלים אחרות, הם מ-נ-ח-ש-י-ם, אך מעמידים פנים כאילו הם יודעים.
ברק לא התפטר אתמול ולא חבר לציפי לבני. הוא הודיע על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים בעוד שלושה חודשים. הבדל של יום ולילה בין הדיווחים המוקדמים של אתרי החדשות המצוטטים לעיל (ושל כלי תקשורת אחרים; ראו את דיווחיו של נדב פרי בערוץ 10, רגעים אחדים לפני הופעת ברק) לבין ההתרחשות עצמה.
הפער הזה מסביר, אולי, את האופן שבו תיארו כלי התקשורת את מהלכו של ברק – לאחר שהודיע עליו: הם תיארו אותו כתמרון אופייני לאיש, שיודע תמיד להפתיע, להעז, לגלות תחכום, להלום במקום בלתי צפוי. עד כה תיארה התקשורת תכונות אלו של ברק במונחים שליליים ("מסבך כל דבר", "מפרק מצבים כדי להרכיבם מחדש באופן עקום", "לעולם לא ילך במסלול הפשוט"). ארומה של הערצה והתפעלות נדפה מתיאורי עיתונאים ושדרים את צעדו של ברק. אפשר להבין אותם: מי שטעה באופן כה מביך בקריאת כוונותיו של שר הביטחון נזקק לתיאורים הירואיים, כמעט על-טבעיים, כדי לתרץ לעצמו ולציבור את כשלונו.